וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. (בראשית א' פסוקים א-ב)
לא אלוהים עושה רונדלים על המים, אלא משהו אחר – רוח אלוהים היא שמרחפת שם. קיומו של משהו אחר מאלוהים שאיננו אלוהים אלא נגזרת של אלוהים – יוצר בעיה גדולה מאד למי שרוצה להאמין במונותאיזם מוחלט, ועל כך נשוחח הבוקר.
אלוהים ברא את השמים ואת הארץ. אחר כך הוא ברא עוד המון דברים אחרים. פרט לאיזכור של רוח אלוהים בפסוק ב' אין לרוח הזו שום תפקיד במהלך הבריאה. אז מהי איפוא אותה הרוח?
למילה רוח יש בעברית – ובארמית – משמעות כפולה: גם תנועת אויר – משמעות פיזית גשמית, אך גם משמעות רוחנית. זאת בניגוד לשפה האנגלית בה יש שתי מילים שונות: Wind לציון המשמעות הגשמית ו- Spirit לציון המשמעות הרוחנית. הפרשנות של המילה רוח במשמעותה הרוחנית (Spirit) עלולה ליצור בעיות תיאולוגיות קשות. פרשנים רבים מוצאים מקלט בפרשנות הפיזית, ומסתמכים בכך על הטקסט המקראי:
-וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל-הָאָרֶץ, וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם. (בראשית ח פסוק א)
-וַיהוָה נִהַג רוּחַ-קָדִים בָּאָרֶץ, כָּל-הַיּוֹם הַהוּא וְכָל-הַלָּיְלָה (שמות י פסוק יג)
-וַיַּהֲפֹךְ יְהוָה רוּחַ-יָם, חָזָק מְאֹד, וַיִּשָּׂא אֶת-הָאַרְבֶּה (שמות י פסוק יט)
-יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ, כִּי רוּחַ יְהוָה נָשְׁבָה בּוֹ (ישעיהו מ פסוק ז)
-ואֵֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן-הַצָּפוֹן (יחזקאל א פסוק ד)
-וַתִּשָּׂא אֹתִי רוּחַ בֵּין-הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם וַתָּבֵא אֹתִי יְרוּשָׁלְַמָה (יחזקאל ח פסוק ג)
-לֹא-כֵן הָרְשָׁעִים: כִּי אִם-כַּמֹּץ, אֲשֶׁר-תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ. (תהילים א פסוק ד)
-יַשֵּׁב רוּחוֹ, יִזְּלוּ-מָיִם. (תהילים קמז פסוק יח)
גם בתרגום אונקלוס בפסוק ב' של פרק א בספר בראשית, המילה "רוח" משמשת במשמעותה הפיזית-גשמית::
וְרוּחָא מִן קֳדָם יְיָ, מְנַשְּׁבָא עַל אַפֵּי מַיָּא – רוח מלפני אלוהים מנשבת על פני המיים.
וכך גם שורה שלמה של מפרשים: סעדיה גאון, רשב"ם, רמב"ם, רד"ק, רלב"ג ושד"ל.
הרמב"ם כותב במורה נבוכים חלק א' פרק מ' (תרגום אבן תיבון) "רוח" — שם משתתף: הוא שם האויר, כלומר יסוד אחד מארבעה היסודות; "ורוח אלהים מרחפת" בראשית א, ב והוא גם כן שם הרוח המנשבת: "ורוח הקדים נשא את הארבה" שמות י, יג" רוח ים" שמות י, יט
לעומת זאת בתרגום קינג ג'יימס הביטוי "רוח הקודש" מופיע כ- Spirit of God, בוולגטה בחרו ב- Spiritus על פני Ventus
בספטואגינטה (תרגום ה70) לא תרגמו ΑΝΕΜΟΣ
אלא καὶ πνεῦμα Θεοῦ.
גם במקרא יש התייחסות לפן ה"רוחני":
בִּדְבַר יְהוָה, שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ; וּבְרוּחַ פִּיו, כָּל-צְבָאָם. (תהילים לג פסוק ו)
תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ, יִבָּרֵאוּן; וּתְחַדֵּשׁ, פְּנֵי אֲדָמָה. (תהילים קד פסוק ל)
העורך של ספר תהילים אף עושה את מה שעורך ספר בראשית נמנע ממנו: נותן לרוח תפקיד גם בתהליך הבריאה!
מעניינת עוד יותר היא ההתייחסות לנושא בספר איוב:
יְּכֹחוֹ, רָגַע הַיָּם; ובתובנתו (וּבִתְבוּנָתוֹ), מָחַץ רָהַב. בְּרוּחוֹ, שָׁמַיִם שִׁפְרָה; חֹלְלָה יָדוֹ, נָחָשׁ בָּרִיחַ. (איוב פרק כ"ו פסוקים י"ב-י"ג)
ישנן הקבלות רבות בין סיפור הבריאה הבבלי – האנומה אליש – לבין סיפור הבריאה המקראי: הפרדת המים בין מעלה ומטה – הקרבה בין המונח "תהום" לאלה תיאמת, ולענייננו - הקרב בין האל מרדוך לאלה תיאמת – ביניהם רשת המכילה את הרוחות הרעות – אותה מחדיר מרדוך לתוך רחמה של תיאמת וכך הורג אותה.
והנה גם באיוב נזכרת המיתולוגיה הזו של אלוהים שהורג את רהב ונחש הבריח – בין השאר על ידי רוח אלוהים.
מתברר שרוח אלוהים איננה הרוח היחידה: וְרוּחַ יְהוָה סָרָה, מֵעִם שָׁאוּל; וּבִעֲתַתּוּ רוּחַ-רָעָה, מֵאֵת יְהוָה (איוב פרק כ"ו פסוקים י"ב-י"ג)
רוח אלוהים היא טובה, אבל גם הרוח הרעה מקורה אלוהי.
רוח אלוהים היא גם חלק מצבא השמיים לפי תיאורו של הנביא מיכיהו ליהושפט מלך ישראל:
וַיֹּאמֶר, לָכֵן שְׁמַע דְּבַר-יְהוָה; רָאִיתִי אֶת-יְהוָה, יֹשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ, וְכָל-צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו, מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ. כ וַיֹּאמֶר יְהוָה, מִי יְפַתֶּה אֶת-אַחְאָב, וְיַעַל, וְיִפֹּל בְּרָמֹת גִּלְעָד; וַיֹּאמֶר זֶה בְּכֹה, וְזֶה אֹמֵר בְּכֹה. כא וַיֵּצֵא הָרוּחַ, וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי יְהוָה, וַיֹּאמֶר, אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ; וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו, בַּמָּה. כב וַיֹּאמֶר, אֵצֵא וְהָיִיתִי רוּחַ שֶׁקֶר, בְּפִי, כָּל-נְבִיאָיו (מלכים א' פרק כ"ב יט-כב)
הרוח מתייצב לפני אלוהים. הנה לפנינו ראיה לכך שרוח אלוהים היא משהו נפרד לחלוטין מאלוהים.
הרעיון שהרוח מביאה חיים מופיע בכל רחבי העולם העתיק.
לדעת אריסטו – בספר הפסיכולוגיה הראשון בעולם - דה אנימה, הספר השני בדיון על הנפש והחיים – הרוח הנושבת נושאת בקרבה כח חיים ופוריות.
בעברית של היום המונח רוח חיים – מתאר את אותו אלמנט שהופך את הגוף הפיזי ליצור עם חיים.
כך למשל בפיוט נשמת כל חי, שנזכר כבר בתלמוד במסכת פסחים קי"ח (כלומר ניתן לתארכו לפני המאה השלישית לספירה)
נִשְׁמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר תפאר ותרומם את זכרך מלכנו תמיד.
בשר + רוח = חיים.
לפני שבוע קראנו בקוהלת:
מִי יוֹדֵעַ, רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם--הָעֹלָה הִיא, לְמָעְלָה; וְרוּחַ, הַבְּהֵמָה--הַיֹּרֶדֶת הִיא, לְמַטָּה לָאָרֶץ. (קוהלת פרק ג' פסוק כא)
רוח אלוהים, רוח בני האדם, ורוח הבהמה. שלושה רוחות שונות או אותה הרוח?
דעתו של מחבר קוהלת היא: כִּי מִקְרֶה בְנֵי-הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה, וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם--כְּמוֹת זֶה כֵּן מוֹת זֶה, וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל. (קוהלת פרק ג' פסוק יט)
ועכשיו עוד משוואה: רוח = נשמה.
בהמשך הפיוט של נשמת כל חי: עַל כֵּן אֵבָרִים שֶׁפִּלַּגְתָּ בָּנוּ, וְרוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתָּ בְּאַפֵּינו.
היום קראנו גם איך יצר אלוהים את האדם: וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה
נפיחה באף של נשמת חיים הייתה דרך מקובלת בעולם העתיק של אל להחיות בשר.
באחד ממכתבי אל עמרנה (אוסף מכתבים באכדית שנשלחו למלך מצריים במאה ה-14 לפנה"ס) אנו קוראים: "למלך, השמש שלי, האלוהים שלי, נשמת החיים שלי". פרעה, שנחשב כאל, נותן חיים על ידי נשימת פיו.
לא מקרית היא איפוא האמירה של "הנשמה" במובן של להפיח, אם כי השיטה המקובלת היום היא הנשמה באמצעות הפה ולא בשיטה שם האלוהי, דרך האף.
למרות המאמץ המונותיאיסטי לנתק את הקשר הפיזי בין האלוהות לבינינו, הרי האלמנט המקשר בין האלוהים הטרנצנדנטי הבלתי מושג שאינו גוף ואין לו גוף לבין גושי הבשר הפיזיים שלנו היא אותה הרוח – במובן SPIRIT. וזה קורה כל יום: בְּיָדְךָ, אַפְקִיד רוּחִי: פָּדִיתָ אוֹתִי יְהוָה--אֵל אֱמֶת. (תהילים לא פסוק ו)
ואנחנו שרים ב'אדון עולם': בְּיָדְךָ, אַפְקִיד רוּחִי בעת אישן ואעירה. כשאנו הולכים לישון – אנו מחזירים לידי אלוהים את אלמנט הרוח שבתוכנו. וכשאנו קמים בבוקר – מודֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ. שוב – המשוואה של רוח = נשמה.
כלומר, לשיטתי נוכל לקרוא לקהילתנו במקום קהילת כל הנשמה – קהילת כל הרוח, או קהילת כל הרוחות.
האם הרוח נכפית על האדם?
לפי עורך תהילים אנחנו לא יכולים להתחמק מרוח אלוהים: אָנָה, אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ; וְאָנָה, מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח. (תהילים קלט פסוק ז)
מאידך - האדם איננו אדם ללא הרוח. ולכן האדם מתפלל –
לֵב טָהוֹר, בְּרָא-לִי אֱלֹהִים; וְרוּחַ נָכוֹן, חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי.
אַל-תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ; וְרוּחַ קָדְשְׁךָ, אַל-תִּקַּח מִמֶּנִּי.
הָשִׁיבָה לִּי, שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ; וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי. (תהילים נא פסוקים יב-יד)
רוח אלוהים מכונה בפסוק אחרון זה – רוח הקודש.
כפי שראינו ביהדות יש די התחמקות מדיון תיאולוגי בשאלת המהות של רוח אלוהים, ולעומת זאת הנצרות לקחה את "רוח אלוהים" – היא "רוח הקודש", והפכה אותה לאחד מעיקרי האמונה הנוצרית.
האיסלאם הולך בעקבות הנצרות, והמונח רוח הקודש– מופיע ארבע פעמים בקוראן – שלוש פעמים בהקשר של ישוע – הוא הנביא עיסא – (פעמיים בסורה השניה (אל בקארה), 87 ו-253 ופעם בסורה החמישית (השולחן הערוך) 110)
אלוהים אמר, הוי ישוע בן מרים, זכור את החסד שנטיתי לך ולאמך כאשר סייעתי לך ברוח הקודש (روح القدس)" (קוראן, סורה 5 (השולחן הערוך) פסוק 110 (תרגום אורי רובין)
ופעם נוספת בקוראן,
אמור, רוח הקודש (روح القدس) הורידה אותו מעם ריבונך כדי לגלות את האמת ולתמוך במאמינים ולהביא הדרכה ובשורה למתמסרים (סורה 16 (הדבורה) פסוק 102 (תרגום אורי רובין)
רוח הקודש היא שהביאה את הקוראן מאלוהים, והזיהוי הפרשני הוא עם המלאך גבריאל (גי'בריל).
גם בתנ"ך ההתנבאות היא הרבה פעמים תוצאה של השתלטות רוח אלוהים על הנביא:
וַתִּפֹּל עָלַי, רוּחַ יְהוָה, וַיֹּאמֶר אֵלַי אֱמֹר כֹּה-אָמַר יְהוָה... (יחזקאל יא פסוק ה)
וְאוּלָם, אָנֹכִי מָלֵאתִי כֹחַ אֶת-רוּחַ יְהוָה (מיכה ג פסוק ח)
וַתָּעַד בָּם בְּרוּחֲךָ בְּיַד-נְבִיאֶיךָ וְלֹא הֶאֱזִינוּ (נחמיה ט פסוק ל)
האם יכול האדם לשלוט ברוח? יש בתנ"ך שתי גישות.
לפני שבוע בספר קוהלת קראנו עשרות רבות של פעמים את המשוואה של הבל הבלים = רעות רוח. הרועה רועה את עדרו, אבל נראה אותך רועה את הרוח – זה בלתי אפשרי, זה הבל, זו רעות רוח. כלומר אנחנו איננו יכולים לשלוט ברוח.
מאידך הנביא מלאכי – כאשר הוא מבקר את תופעת הבגידה בנשים הנשואות, חוזר על כך שחובת הבעלים היא "ונשמרתם ברוחכם":
וְלֹא-אֶחָד עָשָׂה, וּשְׁאָר רוּחַ לוֹ, וּמָה הָאֶחָד, מְבַקֵּשׁ זֶרַע אֱלֹהִים; וְנִשְׁמַרְתֶּם, בְּרוּחֲכֶם, וּבְאֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ, אַל-יִבְגֹּד. (מלאכי ב' פסוק טו)
– כלומר פעולה רצונית של שליטה ברוח.
עמדנו בלימודנו היום על כמה מאפיינים של הרוח, אולם נותרנו עדיין עם שאלה גדולה מהי בדיוק אותה רוח אלוהים שרחפה על פני המים, שפיעמה בנביאים, שנותנת לנו חיים, והאם היא אותה הרוח ונשמה שנפח אלוהים באפינו.
לבוב דילן יש הצעה לתשובה, שנעוצה גם היא ברוח:
THE ANSWER MY FRIEND IS BLOWING IN THE WIND…
