חג הצלב

מוקדש לאחות לורנציה היקרה, שהקדישה את חייה לנזירות ב14.9, חג הצלב.

א. הצלב
מי המציא את האייקון הזה? גאון, פשוט גאון! שני קוים, אנכי ואופקי מצטלבים - וזהו. ועכשיו שני מליארד איש בעולם יכולים לצייר, לשרטט, לסמן את הזהות שלהם בלי לחשוש שהסימן אינו מובן או נראה כשרבוט. כסימן כה פרימיטיבי, הצלב היה בשימוש בתקופות קדומות ובהקשרים שונים – אך ללא נרטיב וללא תאולוגיה. הצלב כסימן לשמש, להבדיל, איננו נושא נרטיב ואינו משדר תאולוגיה, אך שימש דתית ופולחנית בתרבויות עתיקות. עם בואה של הנצרות, הצלב בישר נרטיב- הכולל את משפטו, סבלו ומותו של ישוע, ותאולוגיה -של קרבן כפרה. מקובל לאמר שהצלב הפך לאייקון באמנות הנוצרית רק לאחר התנצרות האימפריה במאה ה-4 ושקדמו לו סמלים אחרים כגון הכריסטוגרמה כי-רו XP , הדג והעוגן. יחד עם זאת, כבר במאה השניה אנו קוראים על מאמיני ישוע המתווים את סימן הצלב על מצחם ועל מאמינים הנקראים בפי שונאיהם בלעג- crucis religiosi , כלומר 'מעריצי הצלב' (טרטוליאנוס, מאות 2 – 3). חיזוק לכך נמצא בחריטה נדירה מסוגה, על קיר בגבעת הפלטין ברומא. החריטה מתארת באופן לעגני כיצד מעריץ, אחד בשם אלכסמנוס, את הצלוב. התמונה אינה מחמיאה לצלוב אלא בזה לו: אלכסמנוס מוצג כמתפלל אל חמור צלוב! אלכסמנוס המסכן עבר 'שיימינג' מחבריו ליחידה על כך שמלכתחילה האמין באל צלוב.

ב. הצלב 'מאפילה לאור גדול'

ייתכן שעתה אלכסמנוס מחייך (אם זכה ויושב בגן הצדיקים בשמיים) שהרי פירושו של הצלב כיום הוא נצחון וגאולה. עבור שני מליארד איש בעולם מזוהה הצלב באופן ישיר וחד משמעי עם המשיח. אגב, באנגלית המילה לצלב היא CROSS ומקורה בלטינית CRUX/CRUCEM אז נא לא לבלבל את מקורה עם המילה CHRIST - אין שום קשר אטימולוגי!    

C  ו - CH הן אותיות שונות בתכלית.

כמושג חיובי, הפך הצלב אפילו לשם פרטי לבני אדם: ביוונית – STAVROS, בארמנית – חאצ', בארמית – סליבא... בכנסיית הקבר היו משלמים על מנת להנציח את שם הצליין בדמות צלב על הקיר.

אז איך זה קרה? סיפור מוכר ואהוב על הנוצרים הוא סיפור החלום של קונסטנטינוס, אשר חלם בלילה לפני הקרב המכריע מול יריבו, בקרב על הגשר המילוי בשנת 312 לספירה. בחלומו ראה הקיסר צלב בשמיים עם המילים "בסימן זה תנצח"! אוזביוס כתב זאת ביוונית
"en toútōi níka" ותורגם ללטינית: In Hoc Signo vinces.

רפאל: הופעת הצלב בשמים לעיני קונסטנטינוס

בעקבות נצחונו המזהיר של קונסטנטינוס בקרב ובכלל, הובן הצלב כמפתח לנצחון ולימים הפכו ראשי התיבות של המילים הנ"ל -   I H S - לסמל נוצרי חשוב (המוכר גם כקיצור שמו של ישוע ועל כן מצוי בלוגו של הישועים). בתוך זמן קצר הפך הצלב לסמל הנוצרי הנפוץ ביותר והחשוב ביותר.  מבחינה אומנותית ה- CROSS הפך ל CRUCIFIX (צלב עם דמות ישוע הממוסמרת אל הקורות).  וה-CRUCIFIX הסכמטי והמנצח הפך באלף השני לצלוב אנושי וסובל. מאחר והסבל והמוות אינם סוף פסוק בסיפורו של ישוע, נשאר הצלב סמל לנצחון.

מימין: שנהב, מאה 5          משמאל: מזבח איזנהיים, מאה 16

ג. חג הצלב

ראוי היה לנצרות להקדיש יום בלוח השנה לסימן הצלב, ואני הייתי מהמרת שיהה זה יום הנצחון של קונסטנטינוס בקרב על הגשר המילוי – אך לא היא... במאה ה-4  קבעה הכנסייה לחוג את הצלב ב 14 בספטמבר משתי סיבות שונות. אצטט מתוך יומנה של עולת הרגל אגריה (381 – 383 בתרגום אורה לימור):

  "ועל כן נקבע, שהיום שבו הוקדשו לראשונה הכנסיות הקדושות הללו (היינו, מבנה הקבר ומבנה הבזיליקה הסמוכה לו) יהיה ביום שנמצא בו צלב האדון".  כלומר ב 14.9 שנת 335, נחנך מתחם כנסיית הקבר משום ששנים קודם, בתאריך ה 14.9 נמצא הצלב המקורי.  חישוב זריז: החודש תחגוג כנסיית הקבר 1683 שנים לחנוכתה, ו- 1692 שנים למציאת הצלב!

אגריה מוסיפה פרט מרתק:

"וזאת נמצא בכתבי הקודש, שיום החנוכה (של כנסיית הקבר) הוא היום אשר בו שלמה הקדוש, בעת שהושלם בית האלוהים אשר בנה, עמד לפני המזבח והתפלל ככתוב בספר דברי הימים. (דה"ב , ז:ח)

כלומר: תאריך חנוכת מקדש שלמה זהה לתאריך חנוכת כנסיית הקבר שזהה לתאריך מציאת הצלב האמיתי.

איך קשור מקדש שלמה לצלבו של ישוע???

לא אחזור באריכות על ההסברים שהשמעתי בתכנית "הארץ הייתה תוהו ובוהו", אתם מוזמנים לצפות בפרק 10 - לינק. תקציר העניין הוא תאולוגית הצלב כתחליף לשעיר לעזאזל: מקדש שלמה נחנך בחודש תשרי, בו יש למקדש תפקיד מרכזי: קרבן יום הכיפורים היוצא מהמקדש אל מותו מחוץ לעיר כדי לנקות את העם מחטאיו. מרכיבי המשוואה הם:

• קרבן שעיר לעזאזל מנקה את העם מחטאיו = קרבן ישוע מנקה את האנושות מחטאיה
• שילוח השעיר מירושלים למותו במדבר = ישוע מוצא אל מחוץ לעיר למות בגולגותא 
• מקדש שלמה = כנסיית הקבר (המקדש החדש)
• המלך שלמה = הקיסר קונסטנטינוס

ד. הלנה מוצאת הצלב

כיצד נכנסת הלנה לסיפור?  גם על זה תשמעו בפרק 10 של "והארץ הייתה תוהו ובוהו". הלנה זכתה לפרסום והערצה על תפקידה במציאת הצלב בשנת 326 (מספרות מסורות שהומצאו/סופרו עשרות שנים אחרי מותה). היא בהחלט ראויה להערצה על מסעה לארץ הקודש בגיל 76 לערך, מסע אשר אולי קרבה אל מותה, כשנתיים לאחר חזרתה, בשנת 330. 

בקהילות הערביות בארץ עורכים מיסות חגיגיות, תהלוכות ומדורות צלבים! אין זה מתוך זלזול או פגיעה בצלב אלא ההיפך: הצלב נגלה באור זוהר לקונסטנטינוס בחלום ואח"כ נגלה פיזית להלנה אשר ציוותה (לפי האגדה) להפיץ את דבר מציאת הצלב בהדלקת משואות בראשי הרים עד לעיר קונסטנטינופול.

גם באתיופיה החג הוא אחד משלושת החגים החשובים ביותר, ובשנים האחרונות נדמה שיש יותר ישראלים הנוסעים לאתיופיה לצפות בחג (הנקרא מסקל) מאשר ישנם אתיופים בארץ...

 "עָצוּב הוּא לִהְיוֹת / רֹאש הָעִיר יְרוּשָׁלַיִם, / נוֹרָא הוּא. / אֵיךְ יִהְיֶה אָדָם רֹאשׁ עִיר כָּזֹאת? / מַה יַּעֲשֶׂה בָּהּ?/ יִבְנֶה וְיִבְנֶה וְיִבְנֶה. / וּבַלַּילָה יִקְרְבוּ אַבְנֵי הֶהָרִים מִסָּבִיב / אֶל הַבָּתִּים, / כּמוֹ זְאֵבִים הַבָּאִים לְיַלֵּל עַל כְּלָבִים שֶׁנַּעֲשׂוּ לְעַבְדֵי בְּנֵי הָאָדָם.

בעקבות השבוע שחלף, היה עצוב לראות את ראש הקתולים בעולם. איך יהיה אדם כפרנציסקוס ראש קהילה כזאת? והאם ידע למיין בין כלבים לזאבים?

זה כנראה לא עובד על אוטומט להחליט להיות נזיר או כהן (כהן דת קתולי חייב בפרישות מינית) ואז למחוק את הליבידו ולהיות תם וחף מתשוקות. אפילו פרנציסקוס הקדוש השליך עצמו ערום אל הקוצים כדי לדכא את דחפיו. המסורת מתארת כיצד שיחי הורדים השילו את קוציהם במגע עם פרנצציסקוס ובמקומם העלו פרחים, הפורחים כל הזמן בגינת הורדים הצמודה לכנסיית הפורציונקולה באסיזי (Porziuncola), המקום בו התגורר. הגינה נקראת Rosello והשם הבוטני של ורד מיוחד זה הוא Rosa Canina Assisiensis  .

לאחר כל הסרטים הנוראיים והנפלאים שנעשו בעקבות תחקירים אמיצים (אחיות מגדלנה, פילומנה, ספוטלייט...) אני בטוחה שפרנציסקוס האפיפיור היה מוכן  לזרוק את עצמו ולהתגלגל בין שיחי ורדים קוצניים ובכך להיות מופת לשורה של אנשי כנסייה. אלא שהסיפור בגינת Rosello עושה קיצורי דרך: אין תשוקות, אין קוצים. על כך התקוממו אלו שעמדו נגד ומחו בעת ביקורו של פרנציסקוס באירלנד. אל תיתן יד לקיצורי הדרך הללו, לא בסיפורי קדושים ולא העמדה למשפט של פושעי מין.

כמה עצוב להיות ראש לקהילה שיש בה פושעים, ויש בה כאלה המסתירים אותם בגינות של סיפורי בדים וקוצים.

 חורחה מריו ברגוגליו, אשר בחר את השם פרנציסקוס, בודאי מבקש מאלוהים את הכוח והכיוון לפעולה נכונה. בעיקר כרגע הוא זקוק למשפט מחיבורו של פרנציסקוס (בלי קשר לשינויים שהוכנסו בו)

 "אנא אלי תן לי את האומץ".  

הקשיבו לשירתה המקסימה של שולי נתן.

להתפלל ביחד

 לפני שנתיים הוזמנתי ע"י מנהלת נמל התעופה בן-גוריון לשמש כיועצת. כבר שנים שאני יועצת בנושאי נצרות לאנשים שונים, ליוזמות שונות, לעסקים מגוונים. הייעוצים הראשונים היו בשנות ה  90 למוצרי 'אהבה' (קרם ידיים שנקרא SPIRITUS – נשמע מבטיח אבל ירד מהמדף תוך זמן קצר... ) ולשוקולד עלית (אריזות לקראת שנת אלפיים עם תמונות של המקומות הקדושים. אל תחפשו, לא ידוע לי אם משהו קנה אי פעם). הפעם אני מתלהבת, ומחזיקה אצבעות (או כפות ידיים) כדי שהמוצר הזה ישאר שם וישמש את מי שמבקשו. התבקשתי לייעץ לגבי שאלת ההקמה ואופן ההקמה של מרחבי תפילה בזרוע החדשה שנוספה בבית הנתיבות בן גוריון.

לעיתים בשדות תעופה שונים, כאשר ההמתנה לטיסה מתמשכת, אני יוצאת למסע חיפוש אחרי מרחבי התפילה. והנה תופעה מעניינת: בשדות תעופה מודרניים, לא פונים בלעדית אל הרוב המובחן (במוסקבה נניח, הייתם מצפים לכנסייה אורתודוכסית. באיסטנבול ברור שיש מסגד) אלא מנסים לאפשר למגוון מאמינים ובני דתות שונות מרחב נוח, שקט, מכבד. זה חלק משיח של " הֲכָלָה ", אמירה על פלורליזם, קבלת הגיוון. מאמר ב"אקונומיסט" מדווח על 1500 בתי תפילה מסגנון זה שהוקמו בבריטניה בשנים האחרונות! 

משום מה כל אימת שהגעתי למרחב תפילה שכזה, וחלקם נמצאים די 'אי-שם'  במקום נידח שצריך לחפשו, הוא נראה נטוש. לעיתים המרחב לא מרגיש 'משכנע'.  תחושה של גיבוב רהיטים, וילונות או מחיצות כדי לאפשר אימפרוביזציה של חללים נפרדים. לעיתים הרגשתי שזה בעיקר מקום מצוין לתנומה – ריק ומרוחק.  
אבל כעת אני בישראל,  בנמל תעופה שלפי נתוני רש"ת מעביר כבר יותר מעשרים מליון נוסעים בשנה, ועד היום לא היה בו אלא בית כנסת, אשר מזוהה עם חב"ד. על בית הכנסת אינני רוצה לכתוב, מלבד שהוא מעוצב מאד יפה בעיני ומאחר "שעשני כרצונו" - לא יזדמן לי להנות ממנו. 
אז הינה זה קרה, ונקראתי לישיבה במשרדי נתב"ג לחוות את דעתי לגבי עצם הרעיון שיקומו מקומות לתפילה ללא יהודים, ובאופן ספיציפי – למוסלמים ולנוצרים, ובהמשך לייעץ למקימים. שמעתי בכובד ראש את הטיעונים בעד ואת הטיעונים נגד. בארצנו הנפיצה – מי יכול לצפות מה יתרחש? הנה עובדה שאיננה ידועה: יש ונדליזם בכל מקום שיש בני אדם, גם בשדות תעופה. רק שמנקים ומתקנים מהר לפני שישימו לב. ברשימת החששות בהקשר להקמת מרחבי תפילה אלה, ועל סמך נסיון מצער, החשש הגדול הוא מהונדליזם שיופנה כנגד סממנים לא יהודיים, מונע מרגשות אנטי מוסלמים ואנטי נוצרים. ומה אם.... ומה כאשר...   רשימת החששות היא הכרח כדי שלכל תרחיש תהיה מוכנה במגירה - תגובה מתאימה, מהירה ויעילה. וזה מלבד מצלמות אבטחה...
כמה שמחתי שההזמנה לייעוץ והעלאת כל החששות לא נועדו כדי לפסול את הרעיון, אלא לקדם את הקמתם של מרחבי התפילה למוסלמים ונוצרים. כמה מהמתפללים יהיו מקומיים בדרכם לחו"ל? כמה מהם צליינים שיחזרו מביקור בארץ הקדושה? כמה מהם תיירי מרפא ששמים מבטחם (לצד חסדי שמיים) בידי הרופאים בישראל? לא אדע. אבל מעתה אדע שיש להם מקום להתפלל, והמקום דווקא אינו נידח כלל וכלל. 
משום שבארץ הקודש עסקינן, לא עלה הרעיון 'הַמֵּכִיל' והפלורליסטי של מרחב תפילה משותף. שני חללים הוקדשו – זה למוסלמים וזה לנוצרים, שכנים צמודים אך נפרדים. לרגע לא חשבתי אפילו להציע חלל משותף. הלא גם אני גדלתי על הבטוי  - Good fences make good neighbors .

  הרי עד להודעה חדשה, המונותיאיסטים בארצנו אינם בנויים לשיתוף... מלבד יוצאי דופן כגון קבוצת "מתפללים ביחד בירושלים" -   קבוצה של יהודים, נוצרים ומוסלמים אשר מתפללת יחדיו בקביעות בשער יפו, בימים המפורסמים מראש. [להתקשרות: praying together in Jerusalem]  שאלות הופנו אלי לגבי אִבְזוּר, סמלים, שלטי הכוונה...  הכל נלמד ונלקח ברצינות ובכובד ראש. לא כל המלצותי יושמו, ללא הסברים, אבל זה תפקידו של יוֹעֵץ: לְיַעֵץ, לא להכתיב. והנה שני דברים ששבו את ליבי בהחלטות שנעשו:

1. נשאלתי לגבי רכישת שטיחוני תפילה למוסלמים, ותגובתי הייתה: אפשר, אלא שייתכן שפריטים כה ניידים וקלים יעלמו כמגבות במלון... למנהלת הפרוייקט העלות הזאת נראתה זניחה: ומה אם דווקא פרט טכני זה יגרע מתפילתו של מאמין? עצם השאלה כמו עצם העובדה שכמה שטיחוני תפילה נרכשו ומונחים בחדר מרגשת ומשמחת אותי. לא למראית עין נעשה הפרוייקט, אלא מתוך אמונה בֶּ-אֱמוּנָה.

2. הִתְרַעְתִּי שלא להשתמש בסמל הצלב. פחד אלוהים! הונדליזם נגד צלבים זכור לי כמעט כמניין שנותי (ותמיד זעזע אותי דווקא בגלל ההיסטוריה של ונדליזם נגד יהודים). כמו כן התרעתי שלא להשתמש בפיקטוגרמות (שלטי הכוונה באמצעות איור/אייקון) המסמלות מסגד או כנסייה. שוב ושוב הדגשתי את השימוש במינוח "מרחבי תפילה" ואפילו רציתי להוסיף "מרחבי תפילה ומדיטציה" כנהוג בטרמינלים אחדים, כדי להדגיש אופי יותר מדיטטיבי ופחות פולחני. והעיקר - שלא להגדירם כ"מסגד" וכ"כנסייה". שהרי אם מסגד – מה ימנע ממאן דהוא לדרוש כריזת מואזין קולנית? ואם כנסייה – מה ימנע ממשהוא לבקש להקטיר קטורת?... הפכתי והפכתי, והתלבטתי עם מאמינים וכהני דת. הצעתי פיקטוגרמות שלא יעוררו זדון בקרב ונדליסטים ושיבהירו למתפללים היכן מקומם מבלי שיתבלבלו אלו עם אלו... 

אז איך לסמן נצרות ללא צריח וצלב?...   אולי כך, כך או כך....?     

 כמובן יש לקחת בחשבון שיש זרמים שונים בנצרות וצריך לְהָכִיל (איך לא...) את כולם במרחב אחד ולכן ידיים עם מחרוזת תפילה זה סמל יפה אבל לפרוטסטנטים למשל המחרוזת לא רלוונטית ולא מובנת. אז כפות ידיים כן, מחרוזת – לא. 
ואיך נסמן אסלאם ללא מינרט וסהר?
                                            אולי כך?...

הגשתי את כל ההצעות, והנה הגעתי לביקור אחרון בטרמינל לפני מספר שבועות, בהזמנת נתב"ג, ומה רואות עיני? 
שתי פיקטוגרמות גדולות וברורות על דלת המבואה למרחבי התפילה: 

להגיד 'הופתעתי' -  זה understatement ! האם ייתכן שרשות ממלכתית הכפופה למשרד ממשלתי בימינו נותנת אמון בציבור? או שֶׁמָּא נוהגת בתמימות? האם שקלו ומצאו לנכון לסמוך על הקהל או לפחות "לתת לו צ'אנס"? אולי חשבו שמן הראוי כן לסמן את הזהויות הנוצרית והמוסלמית בסמלים המוכרים והמובנים ביותר לציבור?  על השלטים הכתובים, כתוב בבירור: מקומות תפילה! לא כתוב "מסגד", ולא כתוב "כנסייה". אבל בפיקטוגרמות מתנוססים הצלב והסהר,  וכל מי שזקוק לפינה כדי לשוחח עם אלוהים יֵּדַע ללא מאמץ וללא ניחושים שהוא במקום הנכון, בבית שבו תפילתו זורמת בטבעיות.  

לסיום: לפני שנתיים התרחש דבר הזוי בבית הכנסת בנתב"ג - על פי דיווחים אינטרנטיים ואחרים, וכפי שניתן לצפות בסרטון, נכנסו תיירים מוסלמים לבית הכנסת בטרמינל והתפללו. לולא לקחו טלית על מנת שתשמש אותם כשטיחון תפילה ייתכן והסערה ברשת הייתה רק על אש נמוכה. אולם הייתה שם טלית... והיא אכן שימשה כשטיחון תפילה... המעשה נתפש כחילול קודש מזעזע, וכדרכה של הרשת נכתבו מילים קשות, -לכתבה.  התיירים מתורכיה, לפי רש"ת ולפי הכתבה התקפלו מן המקום לא לפני ש"קפלו את הטלית והחזירוה למקומה". אגב, תפילתם במקום התאפשרה משום שהיה זה יום חג יהודי והמקום היה נטוש...
 

הסתכלתי על הסרטון כמה וכמה פעמים מאז נחנכו מרחבי התפילה וחשבתי לעצמי: כמה טוב שמעתה לא יאלצו לחפש אלטרנטיבות (ברוב המקרים היו מתפללים 'סתם' באמצע הטרמינל) או להתבלבל.   ועכשיו לקראת השנה החדשה אני חושבת: בעולמות אחרים, ישנם בודאי מאמינים מדת אחת, שמתפללים בבית התפילה של מאמינים מדת אחרת, ואין בליבם ובלב אחרים לא בלבול ולא פליאה.    ואולי אולי... בעולם הבא... תהייה הטלית הזאת מועדפת על אלוהים, כי רק הוא יכול לראות את כוונות הלב ולא לשפוט לפי סמלים. 

חידת החודש
 

היכן נמצא המקור והיכן מונח התעתיק?

של מי הסמל וכיצד קשור לתבליט למעלה?

קורסים והרצאות לסמסטר הקרוב:

בקרוב בבית ציוני אמריקה

שנה טובה!