פליקן של קורפוס קריסטי

מזה 800 שנים חוגגת הכנסייה הקתולית ביום חמישי שלאחר הפנטקוסט את חג "גופו הקדוש ודמו הקדוש של המשיח". בלועזית - CORPUS CHRISTI. ברשימת החגים הצבעוניים והפוטוגניים ביותר של הכנסייה – ראוי קורפוס קריסטי להיות לפחות בחמישייה הפותחת... 

.מסיבות שונות יצרה הכנסייה הקתולית עוד 'אדווה' אחרונה לגלים של סערת חגי הפסחא ובשנת 1264 הכריז האפיפיור אורבן הרביעי על חג חדש לתהילת הלחם הקדוש: קורפוס קריסטי. אז למה בעצם חג נוסף אחרי תקופה כה אינטנסיבית המוקדשת לגופו של ישוע, ובשעה ששיאי הפסחא כבר מאחורינו (מילותיו "זהו בשרי" בעת הסעודה האחרונה, מותו על הצלב, תחייתו והסעודה בעמאוס בה הובהר שאת המשיח מזהים באמצעות בציעת הלחם)?!
ובכן ההקשר של התקופה הוא המפתח: התפשטותן של תנועות מינות (נוצרים אשר חשבו אחרת מהכנסייה הממוסדת) אשר קראו לתפישה רוחנית יותר של ישוע על חשבון ממשיותו בבשר. טקסי הכנסייה אשר הדגישו את המוחשי - נראו למינים כטעות אנושה, ובתגובת נגד – הגבירה הכנסייה את טענותיה לממשות הבשר והקצינה את טקסיה. מעתה הבהירה התאולוגיה הכנסייתית שהלחם יהפוך לבשר והיין יהפוך לדם על המזבח ("טרנסובסטנציאציה") וחייבה פולחנית שהדבר יאמר וייראה (כגון מתקן מיוחד לבהייה בלחם אחרי קידושו, הנקרא "מונסטרנס"). מה שהיה מסורת הפך מעתה לדוגמה.

הוצאת המונסטרנס עם הלחם המקודש בתהלוכה אל מחוץ לכנסייה בתהלוכת קורפוס קריסטי, היה סוג של "פרסום הנס". לטענת הכנסייה, מי שבהה בלחם המקודש די זמן וביתר אדיקות, יכול היה לראות בו כתמי דם או את ישוע עצמו. בתקופה זו התפתחו גם עלילות הדם אשר בראשיתן תארו גניבת לחם קודש וחילולו ע"י דקירתו עד זוב דם.

האפיפיור אורבן הרביעי אשר הוזכר קודם גייס את אחד מגדולי הדור ומגדולי הכנסייה לדורותיה – תומאס אקווינאס, לחבר מזמורים לחג אשר ישקפו את התאולוגיה הנ"ל. ואמנם תומאס, הנזיר הדומיניקני, הפילוסוף ואשף הכתיבה, חיבר מספר מזמורים לחג אשר מושרים עד ימינו אלה. "שירי לשוני" = PANGE LINGUA הוא מהמזמורים המפורסמים ביותר שחיבר תומאס . שימו לב כיצד בחלק המזמור הקרוי TANTUM ERGO נאמר שמול חושי האדם הנבוכים (כלומר מה שנראה כמו לחם, נטעם כמו לחם, מרגיש כמו לחם– איננו לחם אלא בשר המשיח) רק האמונה היא המפתח, שהרי מדובר ברז הנשגב ביותר:

במזמור הקרוי ADORO TE DEVOTE חוזר תומאס על מבוכת החושים
וכותב (האזנה מדקה אחת בלינק):

Visus, tactus, gustus in te fallitur, 
Not to sight, or taste, or touch be credit
sed auditu solo tuto creditur; 

hearing only do we trust secure;
 

יתכן שהמזמור הבא יצלצל לכם מוכר יותר: לחם המלאכים  PANIS ANGELICUS

(מתוך המזמור SACRIS SOLEMNIS - לינק)

ועכשיו – קבלו את... הפליקן!

באותו מזמור בבית השישי (האזן בלינק לעיל מדקה 3:30 ) כותב תומאס על ישוע שהוא פליקן ובדמו נגאל החוטא:

Pie pellicane, Iesu Domine,

good and loving pelican, Jesus my Lord!

me immundum munda tuo sanguine;

Unclean I am, but cleanse me in Thy Blood;

cuius una stilla salvum facere

Of which a single drop, for sinners spilt,

totum mundum quit ab omni scelere

Is ransom for a world’s entire guilt"

ומאין נחת הפליקן לעניין ישוע?... מיתוס מימי הביניים לגבי הפליקן, מספר שהפליקן מחייה את גוזליו המתים ע"י כך שדוקר את עצמו ובדמו המטפטף עליהם הם קמים לתחייה! הכיצד? 1. מראה הפליקן המאכיל את גוזליו נראה היה כאילו הם אוכלים את בשרו 2. ייתכן שסיפורים על ציפור הפלמינגו הסעירו את הדמיון, שהרי הפלמינגו מזין את גוזליו בנוזל אדום המופרש מהמקור שלו ישירות למקור הגוזל, וכך היה למקור השראה. אם תתבוננו בתמונות הללו ובסרטון אולי תשתכנעו בהגיון...

ברור שתומאס אקווינאס הכיר את המיתוס ושילב אותו במזמור!