נעים להכיר:
שרון חפץ, אדריכלית (בוגרת בצלאל), מרצה לתכנון ועיצוב ומנטורית ליזמות חברתית.
בשמונה השנים האחרונות לימדה בארבעה מוסדות לימוד שונים ברחבי הארץ.
בוגרי הקורסים מצויים בשוק התכנון הביצוע הסביבתי, אדריכלי והפיקוח הישראלי.
נכון להיום, כ-130 סטודנטים בשנה.
1. מה יהיו לדעתך אתגרי הסטודנטים הנדסאי הנוף שאת מלמדת היום, בעתיד בענף הבנייה והתשתיות?
נכון להיום, בתי ספר מקצועיים או מה שקרוי היום הנדסאים, עדיין לא קיבלו את המהות העתידית המדויקת לו. בעיני יש להנדסאים מקום משמעותי כמקצוע מעמיק תכנים וחיבורים שבין התיאוריה לשטח בשלבי טרום ביצוע וביצוע. מנסיוני ומהמפגשים שלי עם הסטודנטים לתכנון בבתי ספר להנדסאים לעומת בתי ספר לאדריכלות / אדריכלות נוף, שמרביתם מצויים גם בצד הטכני וגם בצד היצירתי ויצרי שלהם. כך שלעתיד לבוא, נצטרך לעודד ולעלות את המוטביציה של הסטודנטים להנדסאות נוף ולייצר מעוף בכדי לקשור בין תכנים גבוהים בתכנון לבין משמעויות בשטח. אומנם גם היום זה נעשה, אבל הנטיה לא פעם היא להיכנע למגבלות השטח או למגבלות המוכר. לדעתי זה המקום לייצר מיומנות הטמעה מפתיעה, "אסתכן" ואקרא לה חדשנית.
2. איך את רואה את תפקיד הנדסאי נוף בפרויקטי בניה ותשתיות?
אני חושבת שיש פיספוס בדרך, של אוכלוסיה עם יכולות מגוונות שהיתה יכולה להיות ה"מחבר המשכלל" שבין החזון לבין המציאות. לתפיסתי, תפקיד הנדסאי אדריכליות צריך לכלול בתוכו את רמות החדשנות במישור העכשוי, בין משום האיזון שבין הטכני ליצירתי אבל עם הכשרה מותאמת הם יוכלו גם לתרום באופן משמעותי כחלק מצוותי תכנון וביצוע במסגרת פרויקטים משני עולם. בתי ספר להנדסאים מוצאים אנשים בעלי יכולות מגוונות להשתלב בכמה רמות של תחומים, וכל אחד בוחר את הכיוון הנכון לה/ו. נכון להיום הם לומדים יותר ידע טכני ויישומי מאשר תחומי לימוד שעוסקים בפיתוח חשיבתי מעבר לנדרש. הם נבחנים בידע טכני אבל העולם שלנו, בתהליך שינוי מתמיד ולכן עולה אצלי השאלה מה היכולת של הסטודנטים להתאים לעולם כזה? אני חושבת שישנה דרישה כזו ודרך אגב זו דרישה שנוגעת בהרבה תחומים באקדמיה. לכן אני חושבת שקיים צורך בשוק, ורואים זאת בצמיחתם של ביה"ס המקצועיים. המודרניזציה הביאה לאורך ההיסטוריה להגדרות מחודשות והתפצלות מיומנויות ומקצועות כל הזמן. הגיע הזמן שנעצור ונגדיר יעדים מחדש גם בתחום לימודי הנדסאי נוף.
3. ספרי לנו איך את השפעת על המרחב הציבורי בישראל ומעבר לים ושילבת חומרים ומוצרים חדשניים?
אני יכולה רק לומר שאני משתדלת לעשות את הדברים בצורה הטובה ביותר והמדויקת ביותר לאמונותיי. ברמה האישית, כאדם אוטודידקט, חקרתי לאורך הדרך את האפשרויות השונות, הסקרנות הטבעית הביאה לתגליות של חומרים רגישים יותר למעגל חיים טבעי, זאת ללא פשרה על האסתטיקה. השתדלתי לשלבם במהלך השנים בפרויקטים שונים, מפרטיים עד לציבוריים. עם זאת, בעיני התרומה העיקרית באה לידי ביטוי בעיצוב מחודש במערכת התפיסתית – אני רואה בה סוג של שליחות, לא פעם. לא מזמן, יזמתי פרויקט במכללת אשקלון אשר העניק לסטודנטים את האפשרות לצאת מהתאוריה למעשה. בפועל זה היה פרויקט שיצר מרחב חדש בחשיבה אקולוגית, תרגיל שאפשר פיתוח חשיבה קבוצתית ושבירת מוסכמות, בעיקר דרך תהיה וניסוי. נכון להיום, אני מלמדת בפועל קרוב ל-130 סטודנטים ברחבי הארץ. יש לי אחריות כבדה להעביר להם את המודעות, את המוטיבציה ואת היכולות. לאורך כל השנים, בקורסים שאני מעבירה, דאגתי לבנות אותם תוך כדי פיתוח יכולות חשיבה מרובדות וביקורתיות, יכולת לשאול את השאלות הנכונות וחשוב מכל והבסיס לכל - פיתוח סקרנות.
4. איך את רואה את השדה האקדמי משתלב בנושא חדשנות בחומרי גלם לענף הבניה והתשתיות?
האקדמיה מעצם היותה המובילה התיאורטית של מושגים ומונחים (או לפחות אמורה להיות), צריכה להתעסק לדעתי יותר עם המונח "חדשנות" (במישור העתידי-רחוק), שהוא היום כל כך פופולארי ובשימוש בקרב ציבורים שונים בחברה. היא צריכה להוות חוד החנית לבדל ולמתג עצמה כמעבדה שמובילה אל מעבר למונח הפרקטי כי אם קובע מהות עתידית שלו. בהקשר הפרקטי של המונח (במישור העכשווי-מיידי), כשאנו עושים פרויקט חדשני בשטח למשל הקשור בפיתוח מרחב מסוים, אז צריך לזכור שחדשנות צריכה להיות מיושמת הלכה למעשה ולא להישאר מונח תיאורטי.
חלק ב' של הראיון יתפרסם בינואר 2020
