איך נראה היומיום שלך?

לוקחת את הילדות לגן, חוזרת הביתה ומסדרת אותו, ובעשר וחצי יוצאת לעבודה בקוצ'ינטה. בימי ראשון אני לוקחת את הילדות לגנים והולכת להתפלל בכנסייה האריתריאית.

מה עשית לראשונה בעשור הזה?

למדתי לייצר ארנקים שאני מתכוונת למכור בעסק משלי.

מה עשית בפעם האחרונה בעשור הזה?

הייתי באריתריאה. עזבתי אותה אחרי שאבא שלי מת. הוא שירת כל חייו בצבא, אבל יצא שהוא מת בבית ולכן לא קיבלנו את כספי הפיצויים מהצבא. למשפחה לא היה כסף, אז החלטתי לעזוב ולחפש פרנסה במקום אחר.

מה היה רגע השיא של העשור מבחינתך האישית?

ההחלטה לעזוב את בעלי ולהשתחרר משליטתו.

ורגע השפל?

כשבעלי בא למקום העבודה שלי עם סכין כדי לרצוח אותי. זה קרה ב־1 בינואר 2015, הוא היה שיכור מאוד באותו יום, הרביץ לי, דרש את הכסף שהרווחתי באותו חודש. רבנו, ואז יצאתי לעבודה כמנקה בקניון רננים ברעננה. הוא הגיע לשם, שיכור, עם סכין שלופה, צרח ואיים שירצח אותי. אנשים בקניון הפרידו בינינו, ואני התקשרתי למעסיק שלי בחברת כוח אדם, שהגיע וסילק את בעלי. אחר כך הלכתי למשטרה, והעבירו אותי למרכז סיוע לנשים מוכות.

מה הכי הפחיד אותך לפני עשור, ומה היום?

בתחילת העשור ברחתי מאריתריאה והגעתי לסודן, שם עבדתי במשך שנה כשפחה. ניקיתי ובישלתי בבתים של סודנים אמידים, אבל שם הכירו ביני לבין מי שהיה בעלי, גם הוא מאריתריאה, שכבר היה בישראל. דיברנו דרך הווטסאפ, והוא היה מוכן לשלם 3,500 דולר לבדואי שיבריח אותי לסיני. כך הצלחתי לעזוב. הגעתי לישראל ופגשתי אותו, ובאותו רגע הוא אמר שאני שייכת לו, וזה מה שהכי הדאיג אותי. בכל יום הוא אמר לי "אני אספתי אותך מהזבל ואת תעשי את מה שאני אומר לך ואיך שאני אומר לך". היום אני מפחדת שהוא יתפוס אותי וייקח אותי שוב.

מה לא האמנת שיקרה אי פעם וקרה בעשור הזה?

לא האמנתי שאני אצא מאריתריאה, לא האמנתי שאברח מסודן ולא האמנתי שאצליח להשתחרר מבעלי. כל זה קרה בעשור אחד.

מה היית בטוחה שיקרה ולא קרה?

ברגע שהכרתי את בעלי הייתי בטוחה שתהיה לי משפחה ואהיה מאושרת. זה לא קרה.

מה הדבר שהכי רצית לעשות בעשור הזה וטרם הספקת?

רציתי להקים עסק למכירת ארנקים. בעשור הבא.

מה קרה לגוף שלך בעשור הזה?

הגוף שלי הרוס, כי כל העשור הזה עבדתי כמנקה. הייתי מנקה באילת, בפתח תקווה, בראשון לציון, כל שנה החלפתי עבודה כמנקה. זה גמר לי את הגוף.

מה למדת בעשור הזה שלא הבנת קודם?

התובנה הכי עמוקה היא שלמרות כל הסבל והקושי — באריתריאה, בסודן, במדבר, בחיים עם בעל אלכוהוליסט שמרביץ לך כל יום ומשפיל אותך ודורש ממך להיות שפחה שלו — למרות כל זה האמנתי בעצמי והצלחתי לצאת מזה. הבנתי שהחופש שלי הוא המאבק שלי.

למה את מצפה בעשור הבא?

לפני עשור הייתי שפחה ובעשור הבא אני הולכת להיות אדם חופשי וחזק. אני מקווה שאצליח לגדל את הילדות שלי ושהן ירכשו השכלה.