תחילה כתבתי מה זה בשבילי הסטנדרט הגבוה בתחום האישי, המקצועי, העסקי והכלכלי.
על גבי הסטנדרט הגבוה חיברתי תפילה לאבא האולטימבטיבי, הכל יכול, שיפרה וירבה בי השראה להעלאת הסטנדרט, שיראה אותי ואת המאמצים שלי, שיכאב את כאבי כשאכשל, שיהיה איתי כשאתעייף, שיטע בי כוחות וחוזק להמשך, שיחגוג איתי כשאני מצליחה.
לבסוף קישטתי כיד הדמיון הטובה - בלי לתכנן, יצא לי כסף זהב ושטרות,
אה אה אה....
החיים בסטנדרט גבוה
המתעוררים מ'אני ואפסי עוד', נוהגים לומר "קמנו, כל השאר בונוס"...
כי הרי מי אנחנו ומה אנחנו? עם אפס יכולת לשלוט על המציאות אנו בהודיה שקמנו בבוקר בכלל. מקסים.
הסטנדרט הגבוה הוא העמקה של המיינדסט הזה.
אני מבינה שאני מחזיקה באפס אחוז שליטה על מה שקורה ויקרה ועל כן אני מרכזת את המאמצים שלי בטווח השליטה שלי.
אני לא יודעת כמה זמן הוקצב לי ומה יקרה מחר, אבל היום, עכשיו, אני יכולה לעשות כל שביכולתי כדי לתת מקום לדברים החשובים לי, המדורגים גבוה בסולם הערכים שלי - אני, המשפחה, הבריאות, הפנאי, העבודה שלי.
אני - בטיפול נאות, רגיש ואוהב בכל מצב.
המשפחה שלי - בזמינות ובמחויבות לתפקיד המשמעותי שאני ממלאת בחיים שלהם כהורה ובת זוג - קשובה, מכוונת ואוהבת.
הבריאות שלי - בהתגייסות לצרכים הקטנים כגדולים, בלי שיפוט ובלי ביקורת.
על הרשות להיות ילדה שכתבתי כאן.
הפנאי שלי - בתכנון, הערכות וסדרי עדיפות להזנת המנטאל שלי והרוח שלי בחומרים מעוררי מחשבה והשראה מעולמות תוכן שונים ומגוונים - ציור, שירה, ניגון, ריקוד, קריאה, כתיבה והיד עוד נטויה.
העבודה שלי - בבחירה לעבוד בסגנון אחר מאחרים, בשחרור מהשוואה ובשמירה על הגבולות שלי.
בכל אחד מהפרמטים הללו מושקעים התכווננות ומעשים, לפעמים בזרימה ולפעמים במאמץ אבל איך אמר מאיר בנאי: הכוונה נותנת אמונה :-)
אני בוחרת להקדיש שעה ביום לאימון גופני מסוג מסוים.
בשישי האחרון שאלו אותי התלמידות שלי בקורס הכשרת מגייסות להייטק מה שלומי, בלי לחשוב עניתי, קמתי בבוקר חטובה, כל השאר בונוס !
הן צחקו, אני הבנתי שכך נראה הסטנדרט החדש שלי :-)
