פולחן מיתרה וישוע, חג המולד
ומולד של הזדמניות ליחסים בין שכנים

פולחן מיתרה והולדת ישוע – היסטוריה ומדע בדיוני

בתלמוד (עבודה זרה) נכתב:

לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך,

אמר: עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו…

כיוון  שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך, אמר: מנהגו של עולם הוא, הלך ועשה שמונה ימים טובים…

הוא קבעם לשם שמים, והם קבעום לשם עבודת כוכבים...

שנולד אדם, זיהה את השמש כמקור החום והאור, ועל כן טבעי שפנה אליה פולחנית והכרתית כמקור העצמה. היהדות לעומת זאת, "העמידה את השמש במקומה" –   "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים:  אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם ...  יז וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל-הָאָרֶץ...  יט וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם רְבִיעִי" (בראשית א) .  באופן זה מגמדת היהדות את השמש: אלהים ברא אותה  (אין לה קיום עצמאי) ביום הרביעי בלבד... (איננה נצחית כמו האל). אלהים הוא השמש! " וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיה..."(מלאכי ג').  את אלוהים צריך להעריץ, כי הוא יוצר השמש! הוא האור בעצמו "ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא" (תהלים כז).

ומה עם תרבויות אחרות שהשוו אלים עם אור ושמש?

מכל שלל הדוגמאות, אשר נוהגים להשוות בינהן,  של פולחני שמש ואלי שמש (הליוס/אפולו/סול/אטיס וכיו"ב) הייתי רוצה לתת את תשומת הלב לאניגמטי ביותר: פולחן מיתרה. מיתרה, האל שמקורותיו קשורים לפולחן הקדום של פרס, הופיע כפולחן ייחודי בעולם הרומי במאה הראשונה. מיתרה זוהה עם נצחון וגאולה, ומעריציו חברו בקבוצות אקסלוסיביות של גברים אשר עברו טקסי חניכה, סעדו סעודות קודש במקומות דמויי מערות.  לולא נמצא אצלנו, כנראה שלא הייתי טורחת להעלותו כאן. אלא שהוא היה פה, זכה לפולחן ואתם יכולים לראות את המקום בפעם הבאה שתהיו בקיסריה!

ה'מיתראום' בקיסריה – המקום בו כנראה נפגשו וסעדו חברי הכת (הנקרא בז'רגון המקצועי "מיתראום") , והממצא המרגש: התבליט של מיתרה, היחיד הנמצא בארץ, ומוצג כיום במוזאון ישראל.

מדוע פולחן מיתרה מעניין דווקא עתה? משום הקשר בין מולד ישוע והתאריך של יום ההיפוך החורפי כלומר 24/25 בדצמבר . הזיהוי בן מיתרה לאל שמש נעשה כבר בפרס, ויש זיהוי של יום הולדתו עם יום זה בשנה. אולם רב הנסתר על הגלוי! אין לנו שום עדויות כתובות מצידם של עובדי האל המיתרה, מעט תאורים חיצוניים ובעיקר – האוסף המהמם של עדויות ארכאולוגיות! מאות אתרים שבהם נמצאו תבליטי מיתרה. שניים ההמרשימים שבהם  נמצאים ברומא ובאוסטיה, ובכל הדרכה שלי ברומא אני מקפידה להראותם.

איזה דמיון נמצא בין פולחן ישוע לפולחן מיתרה, מלבד שלשניהם ייחסו את תאריך הלידה ביום הנצחון של השמש?

1. מיתרה וישוע נולדו לפי המסורת במערה
2. אכילת סעודת אחווה, רק לאלו שסיימו את טקסי החניכה והצטרפו לכת
3. הדגש על הדם שנותן חיים: בפולחן מיתרה יש שחיטת שור אשר דמו מקיים את העולם
4. מיתרה וישוע הם בלתי מנוצחים!

שתי הדתות צמחו במקביל בעולם הרומי ופנו לקהל שחיפש משמעות. המשמעות של הצגת הקוסמוס כמבטיח התחדשות ותקווה – גם ברמת הפרט – לאינדיבידואל המבקש התחדשות ותקווה. את זה יכולים מורי הדרך להציג בקיסריה עם התמונות הבאות:

הבילתי מנוצחים

מיתרה וישוע נולדו לפי המסורת במערה

אכילת סעודת אחווה, רק לאלו שסיימו את טקסי החניכה והצטרפו לכת.  (בצד ימין: שחזור המתראום באוסטיה, ליד רומא)

וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר אַתֶּם נֶאֱסָפִים יַחַד לְמָקוֹם אֶחָד ... כְּדֵי לֶאֱכֹל אֶת סְעוּדַת הָאָדוֹן...
הֵן בְּכָל עֵת שֶׁאַתֶּם אוֹכְלִים אֶת הַלֶּחֶם הַזֶּה וְשׁוֹתִים מִן הַכּוֹס הַזֹּאת, אַתֶּם מַזְכִּירִים אֶת מוֹת אֲדוֹנֵנוּ, עַד שֶׁיָּבוֹא. (האגרת הראשונה אל הקורנתים, 11)

מה מתאר טוב יותר את חווית ההתחדשות והתקווה מאשר אור?
הנה במילים של אוונגליון יוחנן פרק א (המושפע מטרמינולוגיה גנוסטית אשר באופן טבעי מדברת במונחים של אור/ידע/חיים לעומת חושך/בורות/מוות):

הָאוֹר מֵאִיר בַּחֹשֶׁךְ וְהַחֹשֶׁךְ לֹא הִשִֹיגוֹ...אִישׁ הָיָה שָׁלוּחַ מֵאֵת אֱלֹהִים ...  הוּא בָּא לְעֵדוּת, לְהָעִיד עַל הָאוֹר כְּדֵי שֶׁעַל־פִּיו יַאֲמִינוּ הַכֹּל. הוּא לֹא הָיָה הָאוֹר; הוּא בָּא לְהָעִיד עַל הָאוֹר.  הָאוֹר הָאֲמִתִּי, הַמֵּאִיר לְכָל אָדָם, בָּא אֶל הָעוֹלָם.   

ולסיום-  על היסטוריה ומדע בדיוני:

התבליטים והממצאים הארכאולוגים לגבי מיתרה הם מקסימים, מרגשים ומסתוריים ובאופן מקומם - אין לנו טקסטים היסטוריים מקבילים שיבארו את פשרם המדויק ואת טיב הפולחן והרעיונות שמאחורי ההערצה למיתרה. אלו בדיוק החומרים (כלומר ה "אין חומרים") מהם אפשר לבנות ולבדות מיסטיקה, ספקולוציות, היסטוריה בגרוש... לחובבי הז'אנר (ויש הרבה כאלה, כפי שיעיד חשבון הבנק של דן בראון...) – אתם מוזמנים להתבדר מהתכנית המושקעת הבאה. אילוסטרציות אסטרונומיות מצויינות, מידע היסטורי – אין.

למעוניינם במשהו היסטורי רציני בתחום לימודי מיתרה

ולסיים עם חיוך: שיהיו לכם גם אור גדול וגם תקוות עד לשמיים!

מולד של הזדמנויות ליחסים בין שכנים שונים

תתפלאו: אפילו בחיפה צריך ללדת הזדמנות נוספת.
ראש המסדר הפרנציסקני ו"שומר ארץ הקודש" (לקתולים), כבר נתן דוגמה ראויה, על כך בהמשך.

עבר וחלף לו חג המולד הקתולי, ובעוד פחות משבועיים יהיה לנו סבב שני - חג המולד האורתודוכסי. ואחרי כן: יעברו עוד שבועיים ויהיה חג המולד הארמני! זה ייחודי לכנסיות ירושלים ולעוד מעט מקומות בעולם (רוב העולם כבר הסתנכרן עם הלוח הגרגוריאני, כלומר זה שעל פיו נוהגים הקתולים). ארץ הקודש אשר בראשה כנסיית ירושלים היא כתמיד שמרנית ואינה מוותרת על הרגלים ולוחות מסורתיים... מבלי לסבך את הסוגיה נאמר: האורתודוכסים ממשיכים ספירה שהייתה נהוגה מימי רומא ולא יישמו את אותה קפיצת זמן (כ 14 ימים) שהנהיגו הקתולים החל מסוף המאה ה 16. לפיכך ביום שבלוח הגרגוריאני (ע"ש האפיפיור גרגוריוס שאחראי לרפורמה בלוח) יצוינו  5/6 לינואר, אצל מחזיקי הלוח היוליאני (האורתודוכסים, הקופטים, האתיופים והסיריאנים) יהיה רשום : 24/25 בדצמבר. ומה עם הכנסייה הארמנית? זו  מלכתחילה לא קבלה את ההצעה שישוע נולד ב25/12 ועל כן מחזיקה בתאריך אחר (אשר בלוח הגרגוריאני הוא 18/19 לינואר). על מקורותיו של החג תמצאו במצגת "הולדתו של חג המולד"

הנה טבלה מסכמת של התאריכים: בצבע אדום התאריכים לפי הלוח הגרגוריאני ובסוגריים לפי הלוח היוליאני.

אז מי צודק? עבור שוחרי מציאת הטוב בכל דבר  1.  זה בסדר שיש כמה תשובות 2. אולי אלו הזמנות למולד של הזדמנויות נוספות!
אסביר ואתן דוגמאות מדוע צריך הזדמנויות נוספות:

באשדוד נהייתה מהומה לגבי יוזמת הקניון להציב עץ חג מולד.

בטכניון, אקדמיה היוקרתית של חיפה וישראל בכלל, הוצב העץ במקום שחלילה לא יראה לעיניים יהודיות.

בבירת הארץ הקדושה  – לא היה זכר לחג החשוב של הדת שצמחה פה והפכה לגדולה בעולם (למעט כמובן בכנסיות עצמן ובעיר העתיקה). הדת המספקת 50% מתיירות ארצנו .

בתמונה: העץ והחנוכיה בקניון באשדוד.

לא חלף יום והנה הופיע רב הקמפוס בטכניון להביע מחאה חריפה (אשר עשתה את שלה, שכן השנה העץ הורחק מהמקום), משום שסטודנט דתי התלונן שאינו יכול לנגוס במזונו כל עוד מולו 'עבודה זרה'.   הרב פרש במדיה את הטענות הבאות:

סיו"ר האגודה ביקש לדעת מה עמדת רבנים אחרים ואכן פניתי לשניים העוסקים בדיאלוג הבין דתי מזה שנים רבות, להשיב בנידון.  אינני מיפה את המציאות ולכן אביא גם את התגובה אשר גרמה לי לאכזבה. הנה התגובות ואתם מוזמנים לבחור את זו שמוצאת חן בעינכם:

אז השנה אגודת הסטודנטים בטכניון שמה עץ, אבל אי שם, כדי שלא יראה "לאוכלי כשרות" ושאר יהודים (אין לי מושג איפה, אבל אני מניחה שצריך היה לחפש כדי למצוא).

 
ועד שתהיה לנו הזדמנות נוספת לקראת חג מולד האורתודוכסי או הארמני ליצר אמירה של הכרה בזולת, קבלת השונה וידידות כדרך בני אדם, כבר יזם משהו מ"הצד השני" יוזמה יוצאת דופן:
פרנצ'סקו פאטון, ראש המסדר הפרנציסקני הנקרא גם "שומר ארץ הקודש" (לקתולים), שלח השבוע ברכה לעם ישראל. בעיתון, שחור על גבי לבן, תחת הכותרת :

חג של קירוב לבבות ותקווה

היום חוגג העולם הנוצרי את אחד המועדים הקדושים והחשובים ביותר לו: חג המולד. הוא מאחד את הנוצרים ברחבי העולם ונחגג שבועות ספורים אחרי חנוכה, המסמל את אחדותו של העם היהודי. שני החגים מקדשים ומהללים את סמל האור — סמל אוניברסלי ברור, שהכל מבינים את משמעותו. כולנו זקוקים לאור בחיינו. אנו זקוקים לאור שגובר מיום ליום, מנחה ומאיר את המסע שלנו בעולם, את היחסים שלנו עם הזולת, את הבחירות שלנו, את המצפון שלנו.

היציאה מחושך לאור היא גם סימן לתקווה. הדבר דומה לתקווה הממלאת את לבנו עם לידתו של ילד - מאורע נפלא ומרגש שמאחד בתוכו את נס בריאת החיים, וגם את שבריריותם ועדינותם הרבה. כל לידה היא מתנה, שמחייבת אותנו לקבל באהבה ובברכה את מה שהחיים מזמנים, מתחילתם ועד סופם.

בליל חג המולד אנו קוראים מכתבי הנביא ישעיהו, שמאחד את שני הדימויים הללו - האור והלידה  אשר יחדיו מזמנים לנו רגעי שמחה, אושר והודיה לאל על ההמשכיות, למען הדורות הבאים.

בפרשנות הנוצרית, אנו מיישמים את הנבואה הזאת באמצעות סיפור לידתו של ישו, אך הנבואה עצמה היא דימוי פיוטי רב עוצמה, היכול לדבר אל לבם של כל אחד ואחת. לדברי נבואה יש משמעויות רבות, אך אלו תמיד כרוכות במסרים של תקווה ואהבה.

כתבי הקודש של היהדות והנצרות גם יחד מסייעים לכולנו להבין את משמעות החנוכה ואת משמעות חג המולד בשתי המסורות העתיקות ורבות השנים שלנו, בהן רב המשותף על המפריד.

היום ייערכו ברחבי תבל מיסות חג מסורתיות ותפילות, ובישראל יציינו את החג עשרות אלפי נוצרים, בין אם הם ערבים, נוצרים דוברי עברית, מהגרים או צליינים. מאות אלפי נוצרים ברחבי העולם נושאים היום את עיניהם אל ישראל, ארץ הקודש, ואל המקומות הקדושים, מתוך תחושת אהבה גדולה, ונושאים תפילה מיוחדת לשלום, לדיאלוג, להתפייסות ולאחווה בין כל העמים.

חג המולד מסמל אחדות, שיתוף, התחלות חדשות ובעיקר תקווה. ומשום כך חשוב במיוחד בימים אלה, שאנשים החיים בארץ ישראל - יהודים, נוצרים ומוסלמים - ילמדו למצוא ולחזק את תחושת האחדות ולטפח קשרים הדדיים. בארץ הקודש ראוי שימשיך לשרור דו־קיום בין יהודים, נוצרים ומוסלמים, ומכאן ברצוני להעביר לעולם כולו מסר של שלום ואחווה בין כל הדתות, לכל העמים. מי ייתן וחג המולד יסמל עידן חדש בין כל העמים, עידן של שלום, אחווה ושגשוג.

פרנצ'סקו פאטון
-פורסם ה"הארץ" ב24.12.18

אני תוהה: האם שלח מאן דהוא ממנהיגנו, מנהיג דת או סתם פוליטיקאי, מכתב לעיתון מקומי ובו ברכה לנוצרים שביננו, אחול כלשהוא או 'סתם' דבר תורה קצר? אינני יודעת ואהיה שמחה ללמוד וגם לפרסם אם כן. שמחתי שבכיר כנסייתי בוחר לפרסם בעברית מסר של שותפות.

אנא חסכו ממני את ההטפות בדבר תמימות והיתממות, את שעורי ההיסטוריה ושאר הפיוזים הקופצים. בכתבה הבאה תווכחו כמה פעילי רב - קיום אינם תמימים ואינם מטשטשים קשיים. בינתיים, תנו לי לקוות שבחג המולד שחשוב לשכנים שלי, תיוולד הדמנות חדשה.

כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ, וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים; וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה'...

הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל:

אז בהזדמנות זו אצדיע לאישה אמיצה, אנג'ליקה עדנה קלו ליבנה מקיבוץ סאסא, שהדליקה אור באסיזי החודש. בעיר שזכויותיה רבות (בין היתר בשל סיפור המחתרת הפרנציסקנית שהצילה יהודים בשואה), זכתה אישה מוארת ומאירה זו בהכרה על מאמציה לחבר בין בני שלוש הדתות. הכתבה שאתם מוזמנים לקרוא מתארת את הקשיים והמשוכות העומדים בדרך, את אלו שמנסים לכבות אור. דווקא משום כך מהלכים עלי קסם הפסוקים של ישעיהו הנביא
(וביטוים המוסיקלי הנהדר הוא באורטוריה "המשיח" של הנדל...
- לחצו כאן לגרסה בעברית)

Happy New Year 2019