כתובת הקדשה דו לשונית,
בקיר הדרומי של הבֶמָה בכנסיית המולד

אושר גדול מציף את ההיסטוריון, (או הארכאולוג), כאשר נחשפת כתובת מקורית עם תאריך ושמות של מייסדים, משפצים ומעטרים של מתחם כלשהו. הכתובת המצויה באזור האפסיס של כנסיית המולד היא ממש 'סיבה למסיבה'. בכתובת הדו- לשונית, בלטינית וביוונית, מצוי התאריך של פרוייקט עיטור הכנסייה בתקופה הצלבנית: שנת 1168 לספירה (שנת 6673 בלוח הביזנטי).

לא רק זאת, אלא שמצויינים השליטים אשר עשו יד אחת כדי לפאר את המקום הקדוש הזה:

 1. הקיסר הביזנטי בקונסטנטינופול – מנואל קומננוס פורפירגנטוס.

2. המלך הצלבני של ממלכת ירושלים - אמלריך ('אמורי' בגרסה היוונית) בן בלדווין ומליסנדה.

ובנוסף שמותיהם של:

3. הבישוף הלטיני מירושלים - רדולפוס ('ראול' בגרסה היוונית).

4. אומן הפסיפסים בעל השם הארמי (סיריאני) – אפרם / אפרים.

כל זה בכתובת אחת! אמנם צריך לגשת לאזור האפסיס באופן מיוחד כדי לראותה, אבל המצב הרבה יותר טוב מאשר בעבר: היא נוקתה והוסר כבל חשמל מיותר, שהסתיר את השורה האחרונה.

קצת על הדמויות:

1. מנואל קומננוס פורפירגנטוס. סליחה על אורך השם... לפחות את השם 'מנואל' אתם יכולים לבטא בקלות, כי מקורותיו בעברית...עמנואל!  'קומננוס' – שם של משפחת אצילים ביזנטית, ממנה עלתה שושלת של קיסרים ביזנטיים בימי הביניים המאוחרים. 'פורפיריגנטוס' פירושו 'נולד בחדר האדום', ובמילים אחרות: שליט שלא השתלט על הכס הקיסרי, אלא ירש אותו בדין, כי נולד בארמון הקיסרי, שעשוי מאבן הפורפיר האדומה. מנואל קומננוס היה הקיסר הביזנטי עד שנת 1180.

2. אמלריך, בן פולק ומליסנדה.  אמלריך, אשר מלך בשנים 1162 - 1174, נחשב בקרב ההיסטוריונים למלך החזק האחרון של ממלכת ירושלים.

3. רדולפוס (ראלף). רדולפוס היה אישיות חשובה ביותר בממלכת ירושלים הלטינית. הוא שילב (דבר שלא היה מאוד נדיר) בין קריירה כנסייתית עם מעמד בכיר במנהל המלכותי. הוא היה הקנצלריוס (cancellarius , מזכיר הממלכה) של המלכה מליסנדה, ובנה המלך בלדווין  ה- 3. רדולפוס נתמנה לבישוף בית לחם ב- 1156, מינוי מכובד שלשונות רעות ייחסו אותו לחסדו של האפיפיור הדריאנוס ה-4, שהיה אנגלי כמותו. רדולפוס המשיך בתפקידו בשירות המדינה בעת שהיה בישוף בית לחם, עד מותו בשנת 1174. גיום מצור, שירש את כסאו כקנצלריוס של ממלכת ירושלים תיאר אותו כ"אנגלי טוב-מראה, שהיה אדם מלומד אך גם ארצי למדי". (תודה לפרופ' איריס שגריר, שתיקצרה לבקשתי את דמותו  של רדולפוס).

נסיבות שיתוף הפעולה המדהים הזה בין קיסר ביזנטי למלך צלבני וקתולי הן אלו:

מנואל ירש את השלטון בשנת 1143, באותה השנה שעלה בלדווין השלישי לכס מלך ירושלים (תחת אמו, המלכה מליסנדה). ב- 1162 עלה אחיו, אמלריך, לשלטון והיה למלך ממלכת ירושלים. בשנת 1144 מונה רדולפוס, לימים בישוף ירושלים, לנציג הממלכה הלטינית של ירושלים.

במקביל, ב- 1154, כבש נור א-דין את דמשק, אשר הייתה בעבר בהסכם שלום עם ירושלים. השליטים הנוצריים נדרשו לשתף פעולה וביטוי לכך היה בקשרי הנישואים עם נסיכות ביזנטיות, אחייניות של מנואל קומננוס. כך התחתן המלך הקתולי אמלריך ב 1167 עם מריה קומננה, אחיינתו של הקיסר האורתודוכסי. גם אחיו הבכור,  בלדווין השלישי, שמלך לפניו, היה נשוי לנסיכה ביזנטית, וראוי לקרדיט על היוזמה ומפגשי ההכנה שנערכו לקראת פרוייקט עיטור כנסיית המולד. לא פלא שבמפעל המדהים הזה של עטור הכנסייה, יש שלוב סגנונות של מזרח ושל מערב, וישנה כתובת הקדשה בשתי שפות : יוונית ולטינית.

עיניכם הרואות שהכתובת אשר שרדה במלואה הינה ביוונית, אבל משמאל לה ניכרים שרידיה של הכתובת שהייתה בלטינית! כיצד, אם כן, ניתן לשחזר את מלוא הכתובת הלטינית? - מתאוריהם של מבקרים ועולי רגל במאות הקודמות. קווארסמיוס למשל, ראה את הכתובת ורשם אותה בשנת 1636.   כל מה שמופיע בכתובת הלטינית בסוגריים מרובעים – אלו ההשלמות שנעשו על סמך הרישום של קווארסמיוס.   

 חתימתו של בזיליוס הצייר

כתובת קצרה ומאד מאד חביבה, נמצאת משמאל לגלימה וסמוך לכפות רגליו של אחד המלאכים בקיר הצפוני' הינה שם של אומן פסיפסי הקירות, שחתם בלטינית בענווה רבה:

Basilius pictor - בזיליוס הצייר.

בצד הימני של הגלימה, מופיע שמו פעם נוספת, ובנוסף מעמדו הכנסייתי: דיאקון. אלא שהכתב כאן הוא בשפה הארמית/סיריאנית! מדובר אם כן באומן מקומי, המצטרף לפרוייקט הבינלאומי הזה. ביחד עם השם של 'אפרם', בכתובת הדו- לשונית, עולה תמונה יפה ומיוחדת של חיים משותפים ושיתוף פעולה בין בני שלושה לאומים הדוברים שפות שונות: יוונים, לטינים ו – סיריאנים!

 תרגום שתי כתובות בפסיפסים בקיר הצפוני

עבודות הרסטורציה של השנים האחרונות בכנסיית המולד, חשפו צבעוניות בלתי רגילה של פסיפסי קירות וציורים על עמודי הכנסייה.  על אלה תוכלו לשמוע בכנס ביד בן צבי בשבוע הקרוב (6.1.2020). האיור להלן ממחיש את האזור בו נמצאים פסיפסי הקיר הצפוני שאליהם אתייחס. 

מעשרות הכינוסים שנערכו במאות הראשונות של התהוות הכנסייה הנוצרית בעולם הביזנטי, בחרו מעטרי כנסיית המולד בתקופה הצלבנית, להנציח מבחר כינוסים, מהם שרדו שניים באופן מרשים ביותר:

הכינוס של אנטיוכיה והכינוס של סרדיקה.  

המילה כִּנּוּס ביוונית, היא    ΣΥΝΟΔΟΣ- סִינוֹדוֹס או סִינוֹד. המילה מורכבת מ:
 תחילית – ΣYΝ (באותיות לטיניות – SYN) , שפירושה: 'ביחד' כמו-  SYNAGOGUE (ללכת ביחד),  SYNCHRONON (זמנים ביחד/ בו- זמני, "לסנכרן"...) או-  SYMPHONIA (צלילים ביחד). 
 המילה דֶּרֶךְ ביוונית, היא  ΟΔΟΣ - אוֹדוֹס (באותיות לטיניות – ODOS) . 

אם כן, המילה סִינוֹד פירושה 'דרך ביחד', והכוונה: כל התאולוגים והמאמינים צועדים באותה דרך אמונית! מטרת הכינוס היא ליצר אחידות דתית, צעידה משותפת של כלל הכנסייה באותם נתיבי אמונה.
בסינודים היו מחליטים איזו אמונה "כשרה" ואיזו לא, מי נחשב לתאולוג מהימן ואורתודוכסי ומי לתאולוג  שוגה ועל כן מסוכן לכנסייה. 
המועצות הגדולות והכלל עולמיות, נקראות "קונצילים אקומנים", מתוארות בקיר הדרומי. הסינודים לעומתן, התקיימו בכל דור ודור, לפני ואחרי המועצות הגדולות, ע"מ לפתור בעיות ad hoc שעלו וצצו. 

המקרה של סינוד סרדיקה הוא דוגמה לקשיים התאולוגיים שהפכו לקשיים ממסדיים: 

הויכוח התאולוגי מול העולם האריאני היה אינטנסיבי ונוקב:  הגדרת דמותו של ישוע הייתה מוקד הסכסוך התאולוגי. האם בן תמותה, אדם נברא או אלהים בצלם אדם, אשר נולד למציאות האנושית אך אינו כאחד הברואים.

ידוע ומפורסם היה כהן הדת אריוס מאלכסנדריה. נוצרי מאמין, כהן אדוק, אך אבוי... עבורו, ישוע המשיח והגואל היה - בן תמותה אשר ברצון האלהים התעלה, השתנה וחבר לבורא עולם. גישתו של אריוס התקבלה ע"י רבים וטובים. הסכסוך לא היה בין חכמים לטפשים, או בין מאמינים לחסרי אמונה. הסכסוך קרע את האוכלוסיה של כהני הדת, של המאמינים ולפעמים את נפשו של אותו אדם, אשר התנדנד בין האפשרויות.  הקרדו שנקבע בניקאה הכריע, הבהיר וקבע חד משמעית:

יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, בֵּן יָחִיד לֵאלֹהִים,

אֲשֶׁר נוֹלַד מִן הָאָב לִפְנֵי כָּל-הַדּוֹרוֹת.

אֵל מֵאֵל, אוֹר מֵאוֹר, אֵל אֱמֶת מֵאֵל אֱמֶת.

לֹא נִבְרָא כִּי אִם מוּלָד...

בפועל הסוגיה כלל לא נעלמה, והצורך בגינויים חוזרים נגד מאמיני השיטה האריאנית מעידים על עומק הסכסוך ועל המשכיותו ונוכחותו בכל קהילות הנוצרים.

בכנסיית המולד עולה השאלה על הגדרתו של היילוד במלוא חריפותה:

התינוק-אדם אשר נולד (ושהכל סביבו מעיד על מציאות קונקרטית: יולדת, לידה, תינוק מחותל, אבוס, מבקרים אשר רואים אותו בעיניהם 'הארציות') – האם הוא תינוק-אדם אלוהי או אנושי?

על קירות הכנסייה, החליט מי שהחליט לשים את ההכרזות של אותם הכינוסים, הכרזות המאשרות את התאולוגיה הראשית, האורתודוכסית. כאילו כאן ריססו על הקירות: "פה נולד אלהים"!!

כאשר הונחו הפסיפסים במאה ה– 12, נדמה שהויכוח עוד בער בעצמות, וכך בקשו להזכיר לנו שהצדק הוא עם האורתודוכסים!  והצודקים האורתודוכסים הם אלו אשר יושבים כעת על כס ההנהגה:

בכתובת של החלטות כינוס סרדיקה ( שנערך בשנת 347, 11 שנים אחרי מות קונסטנטינוס הגדול), מצויינים שלושה בישופים ותאולוגים חשובים אשר גורשו מכיסאותיהם בגלל כוחם של האריאנים: אתנסיוס מאלכסנדריה, מלטוס מאנטיוכיה ופאולוס מקונסטנטינופול. המקרה של אתנסיוס מאלכסנדריה מעניין במיוחד: האריאנים הצליחו לסלק מכסאו את אתנסיוס "הגדול' (כך הוא מכונה ע"י האורתודוכסים עד היום), אשר היה פטריארך אלכסנדריה וממנסחי ה'קרדו'/ 'אני מאמין'  (ובין היתר גם הביוגרף של הנזיר הראשון – אנטוניוס ממצרים, אשר מצויר על אחד מעמודי הכנסייה). המפלגה האריאנית באלכסנדריה גירשה אותו מכס הפטריארך למשך 18 שנים!! החזרתו מהגלות לכסאו, לאחר סילוק המפלגה האריאנית, הייתה נצחון לאורתודוכסיה והעובדה – היא מונצחת בכנסייה בפסיפס עד ימינו אלה.

המילים היווניות שתוכלו למצוא או להצביע עליהן:

1. שם העיר מעל הכתובת: סרדיקה  

2.    שתי המילים בשורה העליונה של הכתובת – "הגיה סינודוס", כלומר 'הכינוס הקדוש' 

   ΑΓΙΑ  ΣΥΝΟΔΟΣ= כינוס קדוש [ AGIA SYNODOS תעתיק לטיני ]
3.    המילה בשורה התחתונה של הכתובת, בצד ימין – "אריאנו" כלומר – 'אריאנים' (הכופרים הנקראים ע"ש אריוס). 

להלן תרגום הכתובת כולה:

הפסיפס הבא, הצמוד לנ"ל, מתאר את סינוד אנטיוכיה.

שימו לב לשם העיר המתנוסס מעל הכתובת: אנטיוכיה   - Η ΑΝΤΙΟΧΕΙΑ  

 (האות - H משמשת כ- ה' הידיעה ואיננה חלק משם העיר. ביוונית לכל שם עצם יש תווית יידוע).

ANTIOCHIA (בתעתיק לטיני) 

אנטיוכיה הייתה עיר אדירה שאין להפריז בחשיבותה. פטרוס ופאולוס חיו בה, לימדו, דרשו והנהיגו את הקהילה במקום.  מזכירה לכם שדווקא שם, באנטיוכיה, כונו מאמיני ישוע לראשונה בהיסטוריה בשם: Christians  = משיחיים! (ראו ספר מעשי השליחים 11). לימים  צמחה באנטיוכיה נצרות מפוארת וכשלושים סינודים התקיימו בה במהלך המאות. (מי שטייל איתי לאנטיוכיה בסתיו האחרון, אולי לא התרשם... העיר נראת בימינו כמו עזה, אבל מוזיאון הפסיפסים שלה הוכיח לנו שהייתה זו עיר הלניסטית – רומית אדירה!) במאה השלישית ישב בה פאולוס מסמוסטה על כס ההנהגה של הקהילה האנטיוכית. הפוליטיקה הייתה בעוכריו, לא פחות מהויכוחים התאולוגיים של הקהילה הנוצרית. בין השנים 264 – 269 התקיימו שלושה כינוסים בעניינו של הבישוף פאולוס מסמוסטה. גישתו, אשר אפשר לכנותה 'קדם – אריאנית', גונתה, ואוזביוס מקיסריה הגדיל לעשות בהשמצותיו נגד האיש. במועצה האקומנית בניקאה בשנת 325 לספירה, שנים אחרי שהלך לעולמו, עוד מצאו צורך לגנות אותו, משום שתורתו המשיכה להכות גלים בעולם. בתקנה מספר 19 במועצת ניקאה נכתב שכל מי שנטבל בידיהם של "פאוליניסטים", נדרש להיטבל מחדש! 

הסינוד המוזכר כאן בפסיפס, התקיים במאה השלישית לספירה, לפני התמסדות הנצרות, והטקסט הלקוח ממנו מגנה את פאולוס ובעיקר את טענתו כביכול, שישוע היה "אדם פשוט", ובתרגום אחר - "בן תמותה". 

על שלושה 'עצים' בפסיפסים הצלבניים של כנסיית המולד:

עץ הגנאולוגיה, עץ הצלב ועץ המנורה.

בכנסיית המולד היו עיטורים של עצים סמליים על הקירות, ייצוגים סמליים ל- 'עץ בראשית', 'עץ החיים', אשר היה בגן עדן ויחזור ויופיע שוב באחרית הימים.

בספר הראשון, הפותח את המקרא, נכתב:

" וַיַּצְמַח ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן..."

(בראשית פרק ב').

בספר האחרון של המקרא הנוצרי, מתואר העץ העתידי:

 "בְּאֶמְצַע רְחוֹב הָעִיר וְעַל שְׂפַת הַנָּהָר מִזֶּה וּמִזֶּה - עֵץ חַיִּים עוֹשֶׂה פֵּרוֹת שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה פְּעָמִים, בְּתִתּוֹ בְּכָל חֹדֶשׁ וְחֹדֶשׁ אֶת פִּרְיוֹ, וַעֲלֵה הָעֵץ לְמַרְפֵּא הַגּוֹיִם"

(ספר ההתגלות, פרק כב').

1. עץ שושלת היוחסין = חוטר יִשי 

- פסיפס זה לצערנו לא שרד! הוא ידוע לנו מעדויות ומתאוריהם של עולי רגל לדורותיהם. הפסיפס אשר הציג את שושלת ישוע בדמות עץ, עיטר את הקיר המערבי, כלומר קיר הכניסה של כנסיית המולד, בחלק הפנימי הנמצא בכנסייה. האיור להלן מראה היכן היה פסיפס חוטר ישי: מעל דלת הכניסה - ARBOR JESSE.

כאמור, מעל הדלת היה פסיפס עם עץ היוחסין ודמות אברהם בבסיסו. זאת אנו יודעים רק בזכות תאוריהם של מבקרים בכנסייה במחצית האלף השני, המוסיפים שבפסיפס היו גם ציטוטים של הנבואות המקראיות על בואו של ישוע המשיח בבית לחם כולל טקסט חוץ מקראי הנקרא 'חזון הסיבילה' של וירגיליוס.

ישוע היה צאצא של אברהם אבינו ושל דוד המלך,ככתוב בפרק הראשון של הברית החדשה. הגנאולוגיה בפרק א' באוונגליון מתי (השונה מעט מהגנאולוגיה באוונגליון לוקאס), מונה שלושה מחזורים של 14 דורות:

מחזור ראשון מאברהם ועד דוד, 

מחזור שני מדוד ועד גלות בבל,

מחזור שלישי מגלות בבל ועד ישוע.

שני דברים (לפחות) צפים ועולים מקריאת הסיכום השושלתי:

א. תכנית האלוהים אינה רנדומלית (אקראית): ההיסטוריה היא כמבצע צבאי מתוכנן לתלפיות: בשלושה חלקים, במחזורים של מספר טיפולוגי (14 הוא כפולה של המספר הטיפולוגי 7 , וגם סכום האותיות עבריות של השם "דוד" בגימטריה).

ב. ישוע הוא הפסגה של האבולוציה המונותיאיסטית: 

הגנאולוגיה/ שושלת היוחסין, היא הבטחה אלוהית לגבי העתיד. הבטחה שיפעל דרך המין האנושי, למען המין האנושי.  הבטחה אלוהית באמצעות בני אברהם ולמענם.  אברהם הוא בסיס הגזע, בקצה העץ ולמעלה – המשיח, העתיד.

בהקשר זה מתאים גם לצטט את ההבטחה שניתנה לישעיהו , ואשר יוחסה לדוד המלך:

"וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה" (ישעיהו פרק יא').

בהמשך הפסוקים נכתב:

"וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד".

 הגנאולוגיה המובילה מאברהם לישוע דרך דוד המלך, נקראת באופן איקוני (באופן תאורי) – "גזע יִשַׁ֗י". גם בזכות הפסוקים המקראיים הנ"ל, וגם בזכות זיהוי מקום המולד של ישוע, באותה עיר של יִשַׁ֗י ושל דוִד בן יִשַׁ֗י.

בכנסיית המולד היה המשך אמנותי ותאולוגי ל "גזע ישי" ששרד עד המאה ה – 17:

 על קירות הנאוויס (האולם המרכזי של הכנסייה), תוארו בפסיפסים ראשיהם ושמותיהם של דמויות שושלת בית דוד, ולמזלנו שרדו כמה, כדוגמה למה שהיה לאורך כל הקירות.

בקיר הדרומי שרדו שבעה ראשים, ואלו הם: עַזּוּר, צָדוֹק, יָכִין, אֱלִיהוּד, אֶלְעָזָר, מַתָּן, יַעֲקֹב. 

שמותיהם מופיעים בפרק א' של מתי:

14 עַזּוּר הוֹלִיד אֶת צָדוֹק, צָדוֹק הוֹלִיד אֶת יָכִין וְיָכִין הוֹלִיד אֶת אֱלִיהוּד. 15 אֱלִיהוּד הוֹלִיד אֶת אֶלְעָזָר, אֶלְעָזָר הוֹלִיד אֶת מַתָּן וּמַתָּן הוֹלִיד אֶת יַעֲקֹב.

ואם אתם תוהים על איזה יעקב מדובר בסופה של הרשימה, ובסופו של הפסיפס שבקיר, אז אין זה 'יעקב אבינו', אלא - יעקב הסבא של ישוע! ככתוב: 

16 יַעֲקֹב הוֹלִיד אֶת יוֹסֵף בַּעַל מִרְיָם אֲשֶׁר מִמֶּנָּה נוֹלַד יֵשׁוּעַ הַנִּקְרָא מָשִׁיחַ.

יעקב זה שבפסיפס שולח ידיים לכיוון הבאים שלא שרדו...  כלומר ליוסף (שאמור היה להיות על המשך הקיר) ולכיוון האפסיס של הכנסייה שבו הייתה מרים - (בפסיפס יחד עם דוד ויחד עם אברהם אבינו !...)  האפסיס, המצוי מעל מערת המולד, היה מוקדש למרים, שהרי כל הכנסייה הייתה מוקדשת למרים. מקורות שונים מהאלף הראשון מכנים את כנסיית המולד – כנסיית מרים!

2.  עץ / צלב אבני-החן  (ובלטינית:  Crux Gemmata)

בקיר הצפוני של כנסיית המולד, לצד הכתובות של מועצות סרדיקה ואנטיוכיה, מצוי צלב מרהיב, על רקע עצים עתירי עלווה.

 צלב זה שרד למזלנו ברובו! זה אינו צלב פשוט, אלא צלב מקושט ומעוטר באבני חן ('גמות'), בסגנון הידוע בשם: Crux Gemmata.  

הצלב נמצא במרכזו של הקיר הצפוני, בין תיאורי הוועידות ששרדו (סרְדיקה ואנְטיוכיה) ובין אלה שלא שרדו. הסיבה הפרוזאית להופעתו של אלמנט זה, צלב אבני החן, היא עניין של סימטריה. הצלב משלים את חלוקת הקיר הצפוני ל -7 חלקים, כמו שמחולק הקיר הדרומי. בצד דרום, חולק הקיר לשבעה חלקים, כמספר הוועידות האקומניות: נִיקאַה הראשונה, קונסטנטינופול הראשונה, אפסוס, כלְקדון, קונסטנטינופול השנייה, קונסטנטינופול השלישית ונִיקאַה השניה. שבע הוועידות הופיעו במלוא הדרן הויזואלי והתאולוגי - עד שניזוקו, ונותרו מהן רק חלקים (מלבד ועידת קונסטנטינופול הראשונה שנותרה בשלמותה). 

מנגד, בקיר הצפוני,  הוקדש העיטור לשש הוועידות המקומיות: קרְתָגוֹ, לַאודִיקאָה, גַנְגְרָה, סַרְדִיקָה, אַנְטִיוֹכיָה ואַנְקִירָה. כדי שתתקיים סימטריה בין הקירות, "נדחף" הצלב היפהפה, בין שש הוועידות והפך את הקיר למחולק לשבעה חלקים.

הוספת הצלב חילקה את שש הוועידות המקומיות לשני חלקים שווים על הקיר, ו'על הדרך' גם העניקה תוקף תאולוגי להחלטות.

"קְרוקְס גֵמָטָה" הוא צלב המעוטר לפחות בצדו האחד באבני חן, וללא גופו של הצלוב. לעיתים מניין הגֵמוֹת (אבני החן) הוא שתים עשרה,  כמניין השליחים – כפי שנדמה שיש בפסיפס הזה שלפנינו. צלב אבני - חן היה נפוץ בנצרות המוקדמת ובימי הביניים.

כל צלב אבני – חן, הוא צלב טְרִיומְפַלִי  , כלומר סמל לנצחון. הצלב איננו תבוסה אלא הצלחה, איננו מוות אלא תחיה!  צבע הזהב ואבני החן מהווים סמל לנצחון החיים על המוות, והעץ הופך במקום עץ המוות ל - Arbor vitae = עץ החיים!  עץ גן העדן שהוזכר בתחילת המאמר, הוא עץ חיים בזכות הצלב,  כדברי קירילוס בישוף ירושלים: "בין העצים, עץ הצְלָב" (הרצאות למועמדים לנצרות 13:39).

ערכים אלה של הצלחה, נצחון ותחייה מקבלים משנה תוקף בצלב זה שלפנינו:

מאחורי הצלב המרהיב, ומשני צידיו, עצים ירוקים, עמוסי עלווה ופירות.

מיקומו של הצלב בין הועידות, כאילו מאשר את תוקפן, ובנוסף, מזכיר שכל המקבל את ישוע ואת הכנסייה (על החלטותיה!) – יזכה לעץ החיים האפוקליפטי, העץ שמתואר בפרק האחרון והעתידי של הברית החדשה (ההתגלות, פרק כב').

3. עץ המנורה 

 שלא כמו צלב אבני החן היחידי בסוגו, ישנם מספר עצי מנורה, אשר עיטרו את המרווחים והפרידו בין הועידות. 

לצמח המנורה שבצילום כאן, יש 'ליווי' של שני צמחים נוספים, אולי ניתן לכנות אותן 'מנורות צרות'. כל צמחי המנורה הם פנטסטיים, עמוסי עיטורים כיד הדמיון: עלים, פרחים, ענפים, כנפיים, ואובייקטים שונים כגון אגרטלים, צלוחיות, וקרני שפע.

שפע הצבעים ובעיקר הרקע המוזהב (כולל שימוש בצדף אם הפנינה), הופך את הצמח למאיר במיוחד. המגוון של הצורות והקומפוזיציות (כל צמח מנורה שונה מהיתר, וכל שלב של המנורה שונה מהיתר) הוא כ'חגיגה בגן עדן'. גם כנפיים של מלאכים הפורצות מהצמח- מזכירות שאמנם מצויים הצמחים הללו, אי שם במרחב שמיימי.

האם אלו המנורות של גן עדן?  או אולי מנורות הפולחן הליטורגי כפי שמעידים כלי הליטורגיה 'המפוזרים' ברחבי הפסיפס? מזבחות, ספרים, כלי קטורת, נרות... אפשר להעביר זמן עם הקבוצה בחיפוש אחרי כל אלה בפסיפס.

ייתכן ועיטור עץ המנורה מטרתו לרמוז (או להזכיר) למבקר בכנסייה, שיש קשר בין  גן העדן, המקדש השמיימי והליטורגיה הכנסייתית:

הכנסייה היא מקדש עלי אדמות, ובזכות אמונת הכנסייה (כפי שמופיע בכתובות) ובאמצעות הליטורגיה (כפי שרואים בעיטורי החפצים הליטורגיים והמזבחות) - אנו חוברים למלאכים ומתעלים למקום שגם נגיע אליו בסוף: גן עדן השמיימי.

מילות סיום לגבי מקום המולד של ישוע

 הטקסט לפי אוונגליון לוקאס:

ב בַּיָּמִים הָהֵם יָצָא צַו מֵאֵת הַקֵּיסָר אוֹגוּסְטוֹס לַעֲרֹךְ רִשּׁוּם תּוֹשָׁבִים בְּכָל הָאֲרָצוֹת.  הַמִּפְקָד הַזֶּה, הָרִאשׁוֹן, נֶעֱרַךְ בִּהְיוֹת קִירֶנְיוֹס נְצִיב סוּרְיָה.  הַכֹּל הָלְכוּ לְהִתְפַּקֵּד, אִישׁ אִישׁ לְעִירוֹ. וְגַם יוֹסֵף, שֶׁהָיָה מִבֵּית דָּוִד וּמִמִּשְׁפַּחְתּוֹ, עָלָה מִן הַגָּלִיל אֶל יְהוּדָה, מֵהָעִיר נָצְרַת לְעִיר דָּוִד הַנִּקְרֵאת בֵּית לֶחֶם, לְהִתְפַּקֵּד עִם מִרְיָם אֲרוּסָתוֹ וְהִיא הָרָה. כַּאֲשֶׁר הָיוּ שָׁם מָלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִיא יָלְדָה אֶת בְּנָהּ הַבְּכוֹר. לְאַחַר שֶׁחִתְּלָה אוֹתוֹ הִשְׁכִּיבָה אוֹתוֹ בְּאֵבוּס, כִּי לֹא הָיָה לָהֶם מָקוֹם בַּמָּלוֹן. 

הדגש הוא לגבי המילים: 

וְהִיא יָלְדָה אֶת בְּנָהּ הַבְּכוֹר. לְאַחַר שֶׁחִתְּלָה אוֹתוֹ הִשְׁכִּיבָה אוֹתוֹ בְּאֵבוּס, כִּי לֹא הָיָה לָהֶם מָקוֹם בַּמָּלוֹן.

 מלון...  כמובן שלא אנחנו המצאנו את המוסד הוותיק הזה. הוא היה מאז שבני אדם התחילו לצאת מתחום המושב שלהם לצורך עסקים. ביוונית, יש כמה מושגים למוסד האירוח, ושניים לפחות עברו לשפה העברית: אכסניה ו – פונדק! 

אכסניה  ξενώνας  -, מלשון 'קְסֶנוס' = זר (להדיל מ'קסנופוביה' = שנאת זרים), כלומר מקום הקולט את הזרים.

פונדק - pandoceion ,πανδοχειον , מילה שבראשיתה התחילית "פָן" = כל, כלומר מקום הקולט את כולם. "כל דכפין"...  במשל השומרוני הטוב, האכסניה שאליה נלקח האיש הגוסס נקראת כך -pandoceion.

אבל כאן, אצל לוקאס, יש שימוש במילה ייחודית:   καταλυμα.

Kataluma מתורגם באופנים שונים, ובעברית בחרו במילה: מלון. זה יכול להיות חדר במלון. העיקר שזה מקום שמשרת את עוברי האורח. אם כן, לא היה מקום במלון באותו היום, ולכן השתמשו באבוס - ἐν φάτνῃ. באופן בלתי רגיל, מפאת המחסור ב- καταλυμα , הונח היילוד במקום שבו מאכילים את החיות.

עוד יותר יוצא דופן הוא,

שבאותה מילה בדיוק משתמש לוקאס בפעם השנייה – לתאר את חדר הסעודה האחרונה!!

אלו הפעמים היחידות שהוא משתמש במילה  Kataluma (כאמור, במשל השומרוני הטוב, הוא בוחר להשתמש במילה "פונדק"), ומכאן שיש פה את המסר הבא:

אפשרי, שהילד שהונח במקום בו אוכלות החיות, יהפוך למי שמקריב את עצמו ואומר על עצמו:  "קחו ואכלו זה גופי".  אם זה המסר של לוקאס, הרי שהעלילה של חיי ישוע, מסופרת ברמזים לשוניים עדינים, אבל בצבעים עזים של תאולוגיה דרמטית.

אגב, הפעם היחידה הנוספת שהמילה Kataluma מופיעה, זה באוונגליון מרקוס, באותו הקשר של חדר הסעודה האחרונה. מאחר ולמרקוס אין שום גירסה על מולד  ישוע – הוא מחמיץ את הזדמנות ליצור קשר בין הגעתו של העולל לאבוס ובין היותו משקה ומזון לבני האדם.

הנה שלוש המקומות בברית החדשה בהן מופיעה המילה 'קטלומה': לוקאס - לוקאס - מרקוס 

במקביל לחג המולד האורתודוכסי ולחג האפיפניה הקתולי:

ביד בן צבי פותחים Kataluma ללימוד על כנסיית המולד...
ביום שני הקרוב, 6.1.2020, בשעות אחה"צ והערב יתקיים כנס על כנסיית המולד, ביד בן צבי בירושלים. עושר כזה של הרצאות ועושר כזה של צילומים לא תראו במקום אחר... אל תחמיצו והרשמו!

בעקבות יום העיון אוציא מספר סיורים למורי דרך לבית לחם ובהרשמה יהייה תעדוף לבאי הכנס. הפרסום של הסיורים יופיע באתר שלי בעוד כשבועיים.

למעונינים לקבל עדכונים נוספים
מומלץ להצטרף לקבוצת הווטסאפ
 "מאגר המידע של יסכה הרני"