בחודש האחרון, בשעה טובה, הגשתי את התזה במחקר שעליו עבדתי בשנתיים וחצי האחרונות.
המחקר התמקד בנושא שבו אני עוסקת מזה למעלה מעשור – חריקת שיניים ו/או הידוק לסתות (ברוקסיזם) מנקודת מבטם של המתמודדים עם התופעה. נושא זה נחקר רבות ברחבי העולם לאורך 50 השנה האחרונות, בדרך כלל על ידי אנשי מקצוע מהתחום הדנטלי, אך קיבל גם התייחסות מהתחום הנפשי, בשל תפיסות רוווחות, שמדובר בתופעה שמקורה במתח ולחץ.
המחקר שערכתי שונה במהותו, בהיותו איכותני ומבקש ללמוד את התופעה דווקא מהשטח, דרך מי שמתמודדים איתה ביום יום.
רוב תוצאות המחקר, שהתבסס על ראיונות עם אנשים שסובלים מהתופעה, לא הפתיעו אותי, כיוון שאני רואה את הנתונים שוב ושוב בקליניקה. התוצאות מלמדות עד כמה התופעה רוווחת (יותר מ-30 אחוז באוכלוסייה!), כיצד למרות שכיחות הגבוהה מדובר בתופעה שאינה מדוברת באופן גלוי, עד כמה קשה חוסר האונים והמצוקה של מי שמתמודדים עם התופעה הזו בשל העובדה שמדובר בפעילות לסתית מטרידה ומזיקה שאינה בשליטתם, ומעל הכל – שלחץ ומתח אינם הסיבה לתופעה, אלא רק טריגרים שמגבירים ומעצימים אותה.
התוצאה שהתגלתה במחקר והצליחה להפתיע אותי, נגעה לקשר שבין חריקת שיניים ו/או הידוק לסתות לבין חוויה חושית כוללת, אשר מתבטאת באופנים נוספים, כמו העדפות של סוגי מגע, נטיות למרקמים מסוימים, תנועתיות מובחנת ודפוסי פעולה שאותם ניתן לזהות פעמים רבות כבר מן הילדות המוקדמת. הפוטנציאל הטיפולי הגלום בעובדה זו הוא עצום, מתוך האפשרות לזהות את הסימנים המקדימים להיווצרותה של התופעה ולאפשר שינוי עוד בטרם הפכה לבעיה.
על אף ההפתעה, קשר זה לחוויה החושית עומד בבסיס הנחות העבודה של השיטה שפיתחתי לפני 12 שנים להתמודדות עם תופעה זו. השיטה, שמזמינה להתייחס לנושא הזה באופן מתבונן ולומד, מתייחסת לתופעה כדפוס עיקש המערב גוף, נפש ותודעה ומאפשרת להתמיר את הפעילות הלסתית המזיקה לתוך מערך חדש של דפוסים מיטיבים. תהליך זה של למידה אף מאפשר התפתחות ואינטגרציה טובה יותר של מערכות נוספות בגוף.
האישוש המחקרי מהווה הזמנה של כלל גורמי הטיפול להתייחסות שונה לתופעת חריקת השיניים ו/או הידוק לסתות באופן רחב והוליסטי. כיום עיקר ההתייחסות הרפואית לתופעה מגיעה מהתחום הדנטלי ורוב המטופלים מקבלים סד לילה שאמור להפחית את הנזקים המתרחשים בזמן השינה. התייחסות זו מתעלמת לחלוטין מכך שהתופעה מתרחשת לאורך כל שעות היממה, אך יתרה מכך – משאירה את ריכוזיות הטיפול בידיהם של מי שרואים פן צר בלבד של התופעה הרחבה.
המלצות המחקר שערכתי מבקשות לערב בתחום בעלי מקצוע שלהם התבוננות מקיפה יותר. חשובה ביותר מעורבותם של רופאי המשפחה, משום שלתופעה תסמינים רבים שאינם דנטליים, כמו כאבי ראש ואוזניים, כאבי גב וצוואר, נימולי ידיים, הפרעות בשינה ועוד.
חשוב עוד יותר שינוי הגישה וההתייחסות – להפוך את התופעה למדוברת, לעודד גישות שמטפחות מודעות לעצם הפעולה ולמידה של דרכים לשינוי הדפוס ובכך לאפשר למי שמתמודדים עם התופעה לקבל כלים ולקחת אחריות על הריפוי של עצמם.
