להתפלל ביחד

 לפני שנתיים הוזמנתי ע"י מנהלת נמל התעופה בן-גוריון לשמש כיועצת. כבר שנים שאני יועצת בנושאי נצרות לאנשים שונים, ליוזמות שונות, לעסקים מגוונים. הייעוצים הראשונים היו בשנות ה  90 למוצרי 'אהבה' (קרם ידיים שנקרא SPIRITUS – נשמע מבטיח אבל ירד מהמדף תוך זמן קצר... ) ולשוקולד עלית (אריזות לקראת שנת אלפיים עם תמונות של המקומות הקדושים. אל תחפשו, לא ידוע לי אם משהו קנה אי פעם). הפעם אני מתלהבת, ומחזיקה אצבעות (או כפות ידיים) כדי שהמוצר הזה ישאר שם וישמש את מי שמבקשו. התבקשתי לייעץ לגבי שאלת ההקמה ואופן ההקמה של מרחבי תפילה בזרוע החדשה שנוספה בבית הנתיבות בן גוריון.

לעיתים בשדות תעופה שונים, כאשר ההמתנה לטיסה מתמשכת, אני יוצאת למסע חיפוש אחרי מרחבי התפילה. והנה תופעה מעניינת: בשדות תעופה מודרניים, לא פונים בלעדית אל הרוב המובחן (במוסקבה נניח, הייתם מצפים לכנסייה אורתודוכסית. באיסטנבול ברור שיש מסגד) אלא מנסים לאפשר למגוון מאמינים ובני דתות שונות מרחב נוח, שקט, מכבד. זה חלק משיח של " הֲכָלָה ", אמירה על פלורליזם, קבלת הגיוון. מאמר ב"אקונומיסט" מדווח על 1500 בתי תפילה מסגנון זה שהוקמו בבריטניה בשנים האחרונות! 

משום מה כל אימת שהגעתי למרחב תפילה שכזה, וחלקם נמצאים די 'אי-שם'  במקום נידח שצריך לחפשו, הוא נראה נטוש. לעיתים המרחב לא מרגיש 'משכנע'.  תחושה של גיבוב רהיטים, וילונות או מחיצות כדי לאפשר אימפרוביזציה של חללים נפרדים. לעיתים הרגשתי שזה בעיקר מקום מצוין לתנומה – ריק ומרוחק.  
אבל כעת אני בישראל,  בנמל תעופה שלפי נתוני רש"ת מעביר כבר יותר מעשרים מליון נוסעים בשנה, ועד היום לא היה בו אלא בית כנסת, אשר מזוהה עם חב"ד. על בית הכנסת אינני רוצה לכתוב, מלבד שהוא מעוצב מאד יפה בעיני ומאחר "שעשני כרצונו" - לא יזדמן לי להנות ממנו. 
אז הינה זה קרה, ונקראתי לישיבה במשרדי נתב"ג לחוות את דעתי לגבי עצם הרעיון שיקומו מקומות לתפילה ללא יהודים, ובאופן ספיציפי – למוסלמים ולנוצרים, ובהמשך לייעץ למקימים. שמעתי בכובד ראש את הטיעונים בעד ואת הטיעונים נגד. בארצנו הנפיצה – מי יכול לצפות מה יתרחש? הנה עובדה שאיננה ידועה: יש ונדליזם בכל מקום שיש בני אדם, גם בשדות תעופה. רק שמנקים ומתקנים מהר לפני שישימו לב. ברשימת החששות בהקשר להקמת מרחבי תפילה אלה, ועל סמך נסיון מצער, החשש הגדול הוא מהונדליזם שיופנה כנגד סממנים לא יהודיים, מונע מרגשות אנטי מוסלמים ואנטי נוצרים. ומה אם.... ומה כאשר...   רשימת החששות היא הכרח כדי שלכל תרחיש תהיה מוכנה במגירה - תגובה מתאימה, מהירה ויעילה. וזה מלבד מצלמות אבטחה...
כמה שמחתי שההזמנה לייעוץ והעלאת כל החששות לא נועדו כדי לפסול את הרעיון, אלא לקדם את הקמתם של מרחבי התפילה למוסלמים ונוצרים. כמה מהמתפללים יהיו מקומיים בדרכם לחו"ל? כמה מהם צליינים שיחזרו מביקור בארץ הקדושה? כמה מהם תיירי מרפא ששמים מבטחם (לצד חסדי שמיים) בידי הרופאים בישראל? לא אדע. אבל מעתה אדע שיש להם מקום להתפלל, והמקום דווקא אינו נידח כלל וכלל. 
משום שבארץ הקודש עסקינן, לא עלה הרעיון 'הַמֵּכִיל' והפלורליסטי של מרחב תפילה משותף. שני חללים הוקדשו – זה למוסלמים וזה לנוצרים, שכנים צמודים אך נפרדים. לרגע לא חשבתי אפילו להציע חלל משותף. הלא גם אני גדלתי על הבטוי  - Good fences make good neighbors .

  הרי עד להודעה חדשה, המונותיאיסטים בארצנו אינם בנויים לשיתוף... מלבד יוצאי דופן כגון קבוצת "מתפללים ביחד בירושלים" -   קבוצה של יהודים, נוצרים ומוסלמים אשר מתפללת יחדיו בקביעות בשער יפו, בימים המפורסמים מראש. [להתקשרות: praying together in Jerusalem]  שאלות הופנו אלי לגבי אִבְזוּר, סמלים, שלטי הכוונה...  הכל נלמד ונלקח ברצינות ובכובד ראש. לא כל המלצותי יושמו, ללא הסברים, אבל זה תפקידו של יוֹעֵץ: לְיַעֵץ, לא להכתיב. והנה שני דברים ששבו את ליבי בהחלטות שנעשו:

1. נשאלתי לגבי רכישת שטיחוני תפילה למוסלמים, ותגובתי הייתה: אפשר, אלא שייתכן שפריטים כה ניידים וקלים יעלמו כמגבות במלון... למנהלת הפרוייקט העלות הזאת נראתה זניחה: ומה אם דווקא פרט טכני זה יגרע מתפילתו של מאמין? עצם השאלה כמו עצם העובדה שכמה שטיחוני תפילה נרכשו ומונחים בחדר מרגשת ומשמחת אותי. לא למראית עין נעשה הפרוייקט, אלא מתוך אמונה בֶּ-אֱמוּנָה.

2. הִתְרַעְתִּי שלא להשתמש בסמל הצלב. פחד אלוהים! הונדליזם נגד צלבים זכור לי כמעט כמניין שנותי (ותמיד זעזע אותי דווקא בגלל ההיסטוריה של ונדליזם נגד יהודים). כמו כן התרעתי שלא להשתמש בפיקטוגרמות (שלטי הכוונה באמצעות איור/אייקון) המסמלות מסגד או כנסייה. שוב ושוב הדגשתי את השימוש במינוח "מרחבי תפילה" ואפילו רציתי להוסיף "מרחבי תפילה ומדיטציה" כנהוג בטרמינלים אחדים, כדי להדגיש אופי יותר מדיטטיבי ופחות פולחני. והעיקר - שלא להגדירם כ"מסגד" וכ"כנסייה". שהרי אם מסגד – מה ימנע ממאן דהוא לדרוש כריזת מואזין קולנית? ואם כנסייה – מה ימנע ממשהוא לבקש להקטיר קטורת?... הפכתי והפכתי, והתלבטתי עם מאמינים וכהני דת. הצעתי פיקטוגרמות שלא יעוררו זדון בקרב ונדליסטים ושיבהירו למתפללים היכן מקומם מבלי שיתבלבלו אלו עם אלו... 

אז איך לסמן נצרות ללא צריח וצלב?...   אולי כך, כך או כך....?     

 כמובן יש לקחת בחשבון שיש זרמים שונים בנצרות וצריך לְהָכִיל (איך לא...) את כולם במרחב אחד ולכן ידיים עם מחרוזת תפילה זה סמל יפה אבל לפרוטסטנטים למשל המחרוזת לא רלוונטית ולא מובנת. אז כפות ידיים כן, מחרוזת – לא. 
ואיך נסמן אסלאם ללא מינרט וסהר?
                                            אולי כך?...

הגשתי את כל ההצעות, והנה הגעתי לביקור אחרון בטרמינל לפני מספר שבועות, בהזמנת נתב"ג, ומה רואות עיני? 
שתי פיקטוגרמות גדולות וברורות על דלת המבואה למרחבי התפילה: 

להגיד 'הופתעתי' -  זה understatement ! האם ייתכן שרשות ממלכתית הכפופה למשרד ממשלתי בימינו נותנת אמון בציבור? או שֶׁמָּא נוהגת בתמימות? האם שקלו ומצאו לנכון לסמוך על הקהל או לפחות "לתת לו צ'אנס"? אולי חשבו שמן הראוי כן לסמן את הזהויות הנוצרית והמוסלמית בסמלים המוכרים והמובנים ביותר לציבור?  על השלטים הכתובים, כתוב בבירור: מקומות תפילה! לא כתוב "מסגד", ולא כתוב "כנסייה". אבל בפיקטוגרמות מתנוססים הצלב והסהר,  וכל מי שזקוק לפינה כדי לשוחח עם אלוהים יֵּדַע ללא מאמץ וללא ניחושים שהוא במקום הנכון, בבית שבו תפילתו זורמת בטבעיות.  

לסיום: לפני שנתיים התרחש דבר הזוי בבית הכנסת בנתב"ג - על פי דיווחים אינטרנטיים ואחרים, וכפי שניתן לצפות בסרטון, נכנסו תיירים מוסלמים לבית הכנסת בטרמינל והתפללו. לולא לקחו טלית על מנת שתשמש אותם כשטיחון תפילה ייתכן והסערה ברשת הייתה רק על אש נמוכה. אולם הייתה שם טלית... והיא אכן שימשה כשטיחון תפילה... המעשה נתפש כחילול קודש מזעזע, וכדרכה של הרשת נכתבו מילים קשות, -לכתבה.  התיירים מתורכיה, לפי רש"ת ולפי הכתבה התקפלו מן המקום לא לפני ש"קפלו את הטלית והחזירוה למקומה". אגב, תפילתם במקום התאפשרה משום שהיה זה יום חג יהודי והמקום היה נטוש...
 

הסתכלתי על הסרטון כמה וכמה פעמים מאז נחנכו מרחבי התפילה וחשבתי לעצמי: כמה טוב שמעתה לא יאלצו לחפש אלטרנטיבות (ברוב המקרים היו מתפללים 'סתם' באמצע הטרמינל) או להתבלבל.   ועכשיו לקראת השנה החדשה אני חושבת: בעולמות אחרים, ישנם בודאי מאמינים מדת אחת, שמתפללים בבית התפילה של מאמינים מדת אחרת, ואין בליבם ובלב אחרים לא בלבול ולא פליאה.    ואולי אולי... בעולם הבא... תהייה הטלית הזאת מועדפת על אלוהים, כי רק הוא יכול לראות את כוונות הלב ולא לשפוט לפי סמלים. 

שנה טובה!