ניוזלטר מאת יסכה הרני  

*חדש*  קבוצת Whatsapp "מאגר המידע של יסכה הרני", מוזמנים להצטרף 📲

יום שישי הטוב או יום שישי הרע? *
(*כותרת שלקחתי ממאמר של יספר סוארטויק Jesper Svartvik , תאולוג וראש המכון התאולוגי השוודי לשעבר. "יום שישי הטוב" הוא כינוי באנגלית ליום השישי של צליבת ישוע. יש הסוברים שמדובר בשיבוש: Friday Good במקום Gods’ Friday).

כמה עצוב וכמה מאכזב. אולי עד יום שישי "הטוב" של האורתודוכסים בעוד שבועיים,
ב - 26/4/2019 – יהיה פחות רע. בסוף הכתבה תראו, תקראו ותבינו.

וזאת דווקא השבוע, כאשר השקתי בחגיגיות פרוספקט המסביר את כתובות וציורי הגולגותא האורתודוכסית, והצבעתי על כך שמתוך כעשרים סצינות מצוירות ומצוטטות, "רק אחת" חוזרת על דברים קשים ואלימים המצויים בברית החדשה. בתקרה הראשונה של הגולגותא האורתודוכסית, תחת התמונה של הנציב פונטיוס פילאטוס השוטף את ידיו, מצויה ציטטה מאוונגליון מתי כז' 24: 

אין לפרשה זאת, של רחיצת הידיים, מקבילות באוונגליונים האחרים. זהו הזכרון שמבקש האוונגליסט מתי להנחיל לקוראיו למאות השנים הבאות: הנציב הרומי, פונטיוס פילאטוס, פטור לחלוטין מאחריות לצליבת ישוע – והגזירה היא אחריותם המלאה של היהודים. הייתי 'קונה' את הסיפור לולא התיאורים של שני כותבים רציניים ואחראיים, ללא אינטרס (בהקשר זה), ואתחיל עם תאורו של הפילוסוף פילון האלכסנדרוני, בן דורו של ישוע:

"פילאטוס... חשש כי אם באמת ישגרו משלחת [לרומא] אז גם יוקיעו את שאר מעלליו כמשגיח כגון מעשי השוחד, התוקפנות, מעשי העושק, השערוריות וההתעללויות, הרציחות התכופות ללא דין ומשפט, ומעשי אכזריותו המציקים מאוד ללא חשך. אכן, בהיותו אדם נקמן ומהיר חימה... (פילון, המשלחת אל גאיוס 299, 305).

בתאורו של ההיסטוריון יוספוס פלאביוס, מסתבר שהנציב הרומי סולק ממשרתו ביהודה בשל היותו שוחט ללא רחמים:

"הלכה מועצת השומרונים... וקטרגו על פילאטוס על רצח המומתים... וויטליוס ... פקד על פילאטוס לילך לרומי לתת דין וחשבון לפני קיסר על הקטרוג" (יוספוס פלביוס, קדמוניות היהודים, ספר יח' 88).

אולם, לפי אוונגליון מתי, הנציב הרומי 'התקשה להחליט' ו'חשש מהעם' אפילו יותר משחשש מאשתו אשר "חלמה חלום על ישוע הצדיק" (מתי 27, 19). על כן נאלץ פונטיוס פילאטוס "לעשות כרצונם", ונקט בפעולה טקסית אשר בישרה על חפותו. הוא שטף את ידיו תוך שהוא מכריז:

(כאשר התרגום בעברית משום-מה השמיט מילה: למעשה כתוב "מדמו של הצדיק הזה"!)

שני קטעים מקראיים עולים כאשר מחפשים את צמד המילים "נקי מדם":

דוד המלך מכריז שהוא וממלכתו אינם אחראיים למותו של אבנר בן- נר:

מלכים ב, ג' כח- כט

אבנר בן נר היה שר צבא של שאול, יד ימינו ואפילו קרוב משפחתו. לאחר מות שאול, היה מנאמני ביתו אולם בנסיבות מסוימות הציע תמיכתו המוחלטת לדוד המלך ואף פעל להטות את שבט בנימין (ממנו היה שאול) לעבור לצדו. אלא שיואב בן צרויה, שר צבא דוד, מסיבותיו שלו - לא כיבד את ההסכם עם דוד, ורצח את אבנר. דוד ספד את אבנר, חלק לו כבוד וקבר אותו בחברון. הקטע המצוטט לעיל מוסר מסר חריף לגבי אשמתו של יואב (אשר ישלם על כך בחייו בהמשך).

הנה דבר המסר: לא רק שדוד אינו אשם אלא כל בני ממלכתו - זכאים באופן גורף מהריגת אבנר. ההכרזה של דוד מְזַכָּה גם אותו וגם את הקולקטיב שהוא מייצג. 

1. פרשת עֶגְלָה עֲרוּפָה – הכרזה על חפותם של השבטים מרצח:

דברים כא' א – ט

בפרשה זו, מלמדת התורה כיצד יש להכריז על חַפּוּת, במידה ונמצאה גְּוִיָּה של נרצח בין שתי נחלות ובאין חשודים. בטקס סמלי מגיעים הכהנים המייצגים את השבטים ושוטפים את ידיהם מדמה של עגלה הנשחטת לצורך הטקס. הכרזתם של הכהנים, מזכה אותם ואת כלל העם.

המסר: הכרזת הַחַפּוּת היא אקט המשחרר קולקטיב שלם מאשמה ומנקמה. אופן ההכרזה נעשה באמצעות טקס - הוא טקס רחיצת הידיים.  

אז מה עשה פילאטוס בדיוק? פעל על פי דין התורה לפי הוראות פרשת עגלה ערופה וזיכה את עצמו ואת הקולקטיב הרומי לדורותיו!!!...
 

באמת?! מאחר ולא היה קיים מנהג מקביל לכך בעולם הרומי – אין סבירות שהנציב הרומי פילאטוס אכן שטף ידיו כאילו היה בָּקִי בהלכות עֶגְלָה עֲרוּפָה.  ובכלל - לאור התנהלותם של הנציבים בכלל והתנהלותו עצמו, ממתי זקוק הנציב להתנצל על פסק דין שהוא נותן? גם כאשר קיבל גיבוי כהני לסלק את המטרד (כלומר את ישוע כפוטנציאל להתעוררות מהומות) מרחבת המקדש ומרחובות ירושלים, הנציב הרומי היה זה ש'נתן את ההוראה'.

 אבקש לצטט את כהן הדת והמלומד הדגול, קריסטר סטנדהל (Krister Stendahl 2008 -1921) אשר כתב:

"ככל שהסיפור גדל והתפתח, נטל האשמה בצליבתו של ישוע הועתק מפונטיוס פילאטוס, לכוהנים הגדולים, מהכוהנים הגדולים לפרושים, והלאה אל (כלל) היהודים."

סטנדהל מנסח את מה שברור להיסטוריונים: הבשורה הופצה בעולם הרומי וכדי שהיא תושמע ללא התנגדות, היה הכרחי לנטרל את העימות מול רומא, העולה לאורך כל הפרשה. הטקטיקה לנטרל את הקושי שבעימות ההיסטורי והדתי העמוק הזה, הייתה

א. לנתק את ישוע ומעריציו משייכות יהודית,

ב. ולהעמידו בחזית אחת עם הנציב פילאטוס ויתר העולם הרומי.

בסגנון אחר, קרא התאולוג הפרוטסטנטי קרל בארת, את האוונגליונים כמעידים על היסטוריה ודאית (כלומר היהודים לחצו ולכן פילאטוס בחר לשלוח את ישוע למותו), אבל יחד עם זאת לא חשש להטיח אשמה בדמותו של פילאטוס! כך כתב: "מה עושה פילאטוס? הוא עושה מה שהפוליטיקאים עשו תמיד, פחות או יותר, ומה שקשור למימוש המעשי של הפוליטיקה בכל הזמנים: הוא מנסה להציל ולקיים את הסדר בירושלים, ובתוך כך לשמור על עמדת הכוח שלו עצמו, בכך שהוא מקריב את הצדק המובהק שעל שמירתו הופקד."
בסוף הפרק בארת מתאר אותו "...פילאטוס הקטן והרשע... " (יסודות הדוגמטיקה הנוצרית עמ' 146-7). כלומר האחריות מוטלת על כתפי פונטיוס פילאטוס! באותו אופן שכל מנהיג צריך לשאת באחריות בלקיחת החלטות, כולל החלטות אינטרסנטיות ולא מוסריות.

הכנסייה הקתולית כבר עשתה צעדים רבים בנידון: ב - 1965 קבעה במסמך הותיקני  Nostra Aetate, ש – "אין להאשים את כל היהודים של אותו הזמן ולא את אלה של ימינו" בצליבתו של ישוע.  את התפילה של יום שישי הטוב שינה האפיפיור פאולוס השישי בעקבות הועידה והמסמך הנ"ל: 

האפיפיור בנדיקטוס השישה-עשר ניסח ופרסם לא מעט מסמכים המזהירים מהשימוש המסוכן במילים כמו "היהודים" ובמושגים כמו "אשמה" בהקשר לצליבה. "דמו של ישוע אינו קורא לנקמה או עונש... דמו של ישוע לא נשפך נגד איש, הוא נשפך בעבור הרבים. הקריאה לאור האמונה מראה שמילים אלו אינן קללה, אלא דווקא גאולה וישועה". תובנה זו שכבר נוסחה במסמך של 1965היא המסר התאולוגי וההיסטורי:

ישוע בחר לסבול למען האנושות והלך מרצונו החופשי אל הצלב.

אבל כל המחשבות והתפישות הנ"ל ממש לא נגעו לאורתודוכסים בכלל (האשמה קולקטיבית?...), ולא לאלו מכנסיית ירושלים.  שהרי בכנסייה החשובה ביותר עלי אדמות, במקום בו בוחרים מזה 1500 שנים את הפטריארך האורתודוכסי של ארץ הקודש, נפל דבר:

 בכנסיית הקבר, בקפלה האורתודוכסית של מאסר ישוע, הסתיימה החודש (אפריל 2019)  רסטורציה משמעותית והותקנו שלוש איקונות בעומק הקפלה. מעל האיקונה הימנית נכתב, אמנם ביוונית, אבל באותיות של קידוש לבנה:

Κύριε, κατέκριναν σε Ἰουδαῖοι θάνατω … 

אשר פירושם:

 "אדון, היהודים דנו אותך למוות" ...!

הפטריארך הסביר שלא ראה עדיין את השיפוץ ולא ידע כלל איזה עיטורים ואיקונות הוכנסו לקפלה (אם זה נשמע לא אמין, אז אבהיר בבוטות: בכנסייה האורתודוכסית הבישופים והכהנים עושים במידה רבה "מה שבראש שלהם" אפילו אם מדובר בכנסיות בסדר גודל זה). לפי הבעת פניהם של הפטריארך והמזכיר הכללי אני משוכנעת שבאמת לא ראו זאת. בכל אופן הפטריארך לא היה זקוק לנימוקים ולא ביקש לפתח דיון. ללא היסוס או המתנה אמר: "אל תדאגו, העניין יטופל".

כיצד יטופל הדבר? האם תוסר הכתובת?

האם ביום שישי שלפני הפסחא האורתודוכסי נוכל לקוות ל – קצת יותר טוב?...

הזמנה למעשים טובים:

הסתבר לי שחיה בירושלים נזירה אתיופית בת 94, המרותקת למיטתה. היא תשמח לביקור, לעזרה כזאת או אחרת, ולשם כך אבקש את הירושלמים/ירושלמיות שבינכם ליצור קשר עם ברכה שטיינר שתשמח למסור לכם פרטים: brahas22@gmail.com