נעים להכיר:
שרון חפץ, אדריכלית (בוגרת בצלאל), מרצה לתכנון ועיצוב ומנטורית ליזמות חברתית.
בשמונה השנים האחרונות לימדה בארבעה מוסדות לימוד שונים ברחבי הארץ.
בוגרי הקורסים מצויים בשוק התכנון הביצוע הסביבתי, אדריכלי והפיקוח הישראלי.
נכון להיום, כ-130 סטודנטים בשנה.
קראו את החלק הראשון של הראיון שפורסם בחודש שעבר - לחצו כאן
5. מה עשוי לעודד לדעתך פתרונות חדשניים בחומרי גלם לענף הבנייה והתשתיות הישראלי?
לטעמי ישראל היא מדינה לא פשוטה לקדם בה הרבה דברים, בטח בענפים בעלי השפעה כלכלית משמעותית ולכן, הייתי מסכמת ואומרת שישנם שלושה מכשולים מרכזיים:
1. אין נגישות לידע – לא ידוע לי עד היום אם קיים כלל מאגר פרויקטים קיימים שיכול להוות מקור אינפורמציה בנושא חדשנות להתנהלות ולמחקר אקדמי לעתיד.
2. בעיה ברגולציה של אלמנטים/ חומרים חדשניים - שלא לדבר על עלויות של ניסויים. עם כל העיסוק בנושא גם במשרדי ממשלה, לצערי יש צורך ביצירת אפשרויות רבות יותר והבאה למקום ראשון במעלה בטיפול במכון התקנים לדוגמא.
3. בעיית תגמול כלכלית לזמן הנדרש לצורך פיתוח - גם ללא חדשנות, תהליך התכנון הינו ארוך באופן שלא תמיד מתגמל. המשמעות היא כי רבים מהמשרדים יבחרו לוותר על התחקיר (אלא אם הם מאוד מאוד אידאליסטים ובעלי חזון) וייצמדו למוכר שיעבור מכרז קבלנים. חשוב להבין שדרך הפעולה הזו הינה מגבילה, ולדעתי קיים צורך בסיסי להפוך את השאיפה לחדשנות כאחד מהתנאים המחייבים בכל פרויקט בקנה מידה משמעותי. להפוך זאת לנורמה. ובכך, להפוך את החשיבה החדשנית לצורך.
במוסדות האקדמים השונים בהם אני מלמדת, אני פועלת בכדי לקדם חשיבה יצירתית מתוך תפיסה של מהי חדשנות. חדשנות בעיני (ובטח בחומרי גלם) מגיעה בשני מישורים העכשוי-מיידי והמישור העתידי-רחוק יותר. בקורס תכנון בחשיבה אקולוגית בו מעבר לכל הרקע אותו אני מעבירה לסטודנטים בכדי לפתח איתם את השפה ומעבר לדוגמאות אותם אני בוחרת להעביר, מוטל על הסטודנטים לצאת לבחור ולחקור מיזמים ומוצרים חדשניים. יש להם סמסטר להכיר לעומק עד לראיון היזמים או הסטארטאפים ואז להציג בכיתה דוגמאות כולל ביקורת ושאלות על חסמים ועל כשלונות. הנושאים שנבחרו עד כה היו מנושא שימוש בפטריות או אצות לפיתוח חלופות למשאבי טבע ועד רמת פרוייקטים תכנוניים בנושא השבת מים למעגל הטבעי שלהם. בדרך הזו הם לומדים להכיר מהי חדשנות, דרך התהליך מרגע הרעיון והחזון ועד לביצוע וכמובן להבין שמדובר פה באורך נשימה. הסקרנות שלהם מובילה אותם לשאלת שאלות, בחירת מיזם קיים/סטארט אפ של מוצר/חומר בפיתוח, בחינת בעיות ופתרונות מוצאים לה, ועד כמה הצלחות/כשלונות היו בדרך ליישום.
לסיכום, אם לי הייתה אפשרות לשנות סדרי עולם, בעולם בתי הספר המקצועיים, הייתי מוסיפה קורסי בסיס, שמטמיעים את נושא החשיבה המרובדת, עם הכיוון האקולוגי בשילוב עם חשיבה באוריינטצית חדשנות, כמו מבוא כבסיס לכל התכנון כמו מערכות האקולוגיות וכן הלאה, יש יתרונות רבים להוספת פרויקטי שטח וסיורים. אני יכולה לציין לטובה את המערכת בשנקר שאני כבר רואה אותם מטמיעים בתוכנית לימודים אבל אין לכך כל קשר למערך מוכתב במה"ט (מכון הממשלתי להוראה טכנולוגית). בפרויקט "מתכנון לבניה" בחשיבה אקולוגית למשל, אותו יזמתי והובלתי במכללת אשקלון, שיתפתי פעולה עם חברה מסחרית לצורך שיכלול התכנון, העמקה לנושאי הכלכלה המעגלית במטרה להגיע ליישום בשטח בקשר עם תעשיית התשתית. למרות שלא היה שם שימוש אולי בחומרים חדשניים היה פיתוח חדש עיצובי בשימוש קיים. לצורך זה הסטודנטים חקרו להיכרות עם תהליכי הייצור החומרים והמגבלות בהם הם פועלים.
6. ספרי לנו על הצלחה האישית שלך בתחום לימודי הנדסאות נוף בישראל?
ההצלחה שלי היא לייצר סקרנות וחשיבה ביקורתית בקרב סטודנטים. לאורך השנים הרגשתי גאווה כשסטודנטים סיפרו לי איך רעיונות ודיונים מהקורס שינו נקודה בחייהם כגון סטודנט שהחליט לעבור לעבוד עם ילדים ולחנך אותם למסרים אקולוגים, סטודנטים אחרים שהלכו ובדקו לעומק את המושגים של שימור אנרגטי ואחרים שבחרו לקדם קהילות שעוסקות בתכנון מקיים וכדומה. סיפור אישי שריגש אותי - השיעורים שלי במהלך השנים היו בימי שישי בבוקר, שבוע אחד הגיע אלי סטודנט וסיפר לי איך הדוגמא שהבאתי להם על תכנון BEDZED שבאנגליה שכלל הצגת אתגרים, הזדמנויות, כשלונות ופתרונות של הפרויקט, הפכה להיות נושא הדיון של ארוחת שבת....
מילה אישית ממני אליכם על הראיון:
אני מאוד מודה לשרון חפץ על הראיון המרתק ועל ההצצה לתוך העולם האקדמי הישראלי, תוכניות הלימוד והאתגריים. בשיחתנו דיברנו על דורות העתיד שלומדים את התחום ועל ההבחנה בין אלו שמגיעים ללמוד בכדי לקבל תעודה לצורך העלאה בשכר, כחלק ממסגרת עבודתם הקיימת לבין אלו שלא ועל האתגר ללמד את שתי הקבוצות השונות הללו לרבות את נושאי החדשנות או החשיבה היצירתית ולתהות עד כמה, אם בכלל, יישמו אותם שתי הקבוצות הללו. על פניו נראה שדור ה-Z נמצא בעולם של קיצור תהליכים והמקצוע אותו שרון מלמדת לוקח זמן להבין, לחקור, לתכנן וליישם, וזה לא עולה בקנה אחד עם "המהר ועכשיו". רבים כמו שרון, המלמדים באקדמיה, חושבים כי בסך הכל זמן הלימודים הוא קצר יחסית (ונכון להיום יש שצופים שיקוצר עוד יותר) ובעיני רבים זה עשוי להוות מכשול וגם זה אתגר שבתי הספר להנדסאים, ואחרים, יצטרכו לגשר בעתיד הקרוב.
