השבוע לפני עשרים שנה, חצה ראש הכנסייה הקתולית העולמית את נהרות הטיבר, הירדן ובעיקר את הרוביקון ...

כאשר ביקר, האפיפיור יוחנן פאולוס השני, את מדינת ישראל!

בדיוק לפני עשרים שנים ...

חודש מרץ שנת 2000, יהיה זכור לי כחודש האופטימי ביותר. ראשית – משום שנולד לי בן הזקונים שלי... ושנית, משום שמבעד לזרי הפרחים שהגיעו מכל עבר, בצבצו הבזקי הידיעות על נחיתתו, הגעתו וביקורו של ראש הכנסייה הקתולית במדינת ישראל.

לא עניין של מה בכך: לראשונה, סוף-סוף, ביקר אפיפיור את מדינת ישראל! לא כמו קודמו, פאולוס השישי ב– 1964, אשר ביקר את ממלכת ירדן אבל פסח עלינו. כלומר פסח אצלנו ל- 11 שעות, בלית ברירה, משום שהיינו "תקועים פה", על אדמת ארץ הקודש, אשר אותה רצה לבקר. עוד נשוב לעניין זה. 

הכל היה כל כך אופטימי במרץ 2000. ידעתי שנולד לי ילד לעידן חדש, של פיוס, של אתחול (בשפת המחשב שלי שנתקע לעיתים קרובות – ואתחול לרוב משחרר הסתבכות בלתי מוסברת והעומס...), מה גם שאפשר היה באותה העת עוד להאמין שיפרוץ פה השלום הגדול.

יוחנן פאולוס השני, קרול ווֹיטילה (1920 – 2005)

יוחנן פאולוס השני, נולד ב- 1920 (באותה יבשת ובאותה שנה כמו אמי), עם השם קרול יוּזף ווֹיטילה. בזמן המלחמה, בשעה שיהודים ברחו על נפשם (כמו הורי)  או נטבחו, לפולנים היו אפשרויות אחרות (ולא אפרט כי לא רוצה להסתבך עמם, אחדים מהם הם חברים קרובים לי). הדרך שבחר קרול יוזף ווֹיטילה הייתה דוגמה למוסר ולאומץ. בימים אלה של הסתגרות בבתים, אפשר לצפות באינטרנט בסרט שנעשה על חייו, בשם: "קרול – אדם שנהיה לאפיפיור". אין ספק שהסרט נועד להיות שיר הלל לדמותו ולאומה הפולנית, ולכן אל תצפו שיהיה נאמן למורכבות התקופה, אבל הוא מלווה את חייו של הנוצרי ההגון הזה, אשר היה נאמן לחבריו היהודים, למולדתו הפולנית ולמחויבותו לאלוהים.

הוא בהחלט ניסה לגונן על היהודים, ללחום בנאציזם, ובחר באומץ בחיי דת בניגוד למשטר הנאצי ואח"כ למשטר הקומוניסטי בארצו. בהיותו אפיפיור, לא שכח את חבריו היהודים, ובתוקף תפקידו הממלכתי הושיט יד אמיצה וחיבוק חם לעולם היהדות. לא פלא שתחת כהונתו, לראשונה בהיסטוריה, נרקמו יחסים דיפלומטיים בין ישראל והותיקן, ולראשונה בהיסטוריה - צעד אפיפיור במשכן נשיאי ישראל, הניח זר ביד ושם וטמן פתק עם בקשת סליחה – בכותל.

שחקן התאטרון שהפך לאפיפיור הפולני הראשון ב 1978- "שנת שלושת האפיפיורים".

במשך 400 שנה, פעם אחר פעם, היו הקרדינלים ברומא בוחרים אפיפיור ממוצא איטלקי, ולרוב – מהמשפחות האיטלקיות המיוחסות. באוגוסט שנת 1978, נבחר עוד איטלקי לאפיפיורות, בשם אלבינו לוצ'אני. מדוע אינכם זוכרים את שמו? משום שכאשר הפך לאפיפיור - בשם "יוחנן פאולוס הראשון" – לא החזיק מעמד יותר מ 33 ימים, ומת.

לוויה אפיפיורית שנייה התקיימה בתוך חודשיים בוותיקן...ואז נבחר הפולני: קרול יוזף ווֹיטילה. בישוף צעיר, אהוב וכריזמטי בן 58, אשר בחר לכבד את זכר קודמו, ולכן קרא לעצמו: יוחנן פאולוס השני. התדהמה הייתה כפולה ומכופלת: לא רק שבאותה שנה, בטווח של חודשיים היתמר עשן לבן מעל הקפלה הסיסטינית (העשן הלבן של פתקאות ההצבעה, המבשר על בחירת אפיפיור), אלא ששאגות השמחה נשמעו ממרחביה של פולין הנאנקת תחת העול הקומוניסטי: שאגות השמחה נשמעו ממספנות גדנסק, מרחובות וודוביצה, קרקוב וורשה, ועד קריית הותיקן ברומא... 

כיצד עברנו מדומיננטיות איטלקית לאפיפיור פולני על הכס הקדוש?

האם חרושת השמועות על מותו המסתורי של האפיפיור יוחנן פאולוס הראשון הייתה האות שצריך לנער את הדוגמטיות ואת הדומיננטיות הותיקנית? 

האם בחירתו של אפיפיור פולני הייתה יריית הזינוק לעידן של נפילת הקומוניזם?

האם פנייה לעולם של קתולים 'אמיתיים' (פולנים, במקרה זה) היא תעודת ביטוח לכנסייה לעומת החילון הגובר של איטליה ומערב אירופה?

כך או אחרת, במהירות הוכח שהבחירה עשתה טוב לעולם: האפיפיור שהיה שחקן תאטרון בעברו, ספורטאי ולוחם למען עקרונות, היה פופולרי, נגיש, בוטח ומבטיח. היו שטענו שדמותו הייתה זרז משמעותי לנפילת הקומוניזם. היו כמובן מי שביקרו אותו על שמרנותו הדתית. בנוגע להקדשת קדושים חדשים לכנסייה, למשל, דומני שאין אח ורע בתולדות אפיפיורי - הכנסייה, לכמות הקדושים והקדושות שהוכרזו על ידו: מאות, אולי אלף.

הביקור ההיסטורי בבית הכנסת ברומא

יש הרבה דברים לאמר על 37 שנות כהונתו של יוחנן פאולוס השני, ויש הרבה להעריך בדמותו הכריזמטית, התיאטרלית והרעננה ביחס לקודמיו. כאמור, אין להתעלם מהשמרנות שהייתה בו נוכח נושאים בוערים בעולמנו, ובראשם השימוש באמצעי מניעה בעידן האיידס, אך ענייני כאן הוא בסוגיית יחסיו עם היהודים, היהדות ומול מדינת ישראל. בעיקר בנקודת זמן אחת, לפני עשרים שנים: מרץ 2000.

אבל אתחיל קצת קודם:

נקודת שיא ביחסי יהודים-נוצרים הייתה עם ביקורו הרשמי ב-1986, בבית הכנסת הותיק והמפורסם של רומא. האם מישהו מקודמיו, אי פעם, הגה רעיון שכזה?? ממש לא! אפילו לא האפיפיור הצדיק מכולם – יוחנן העשרים ושלושה, אשר לו אנו חייבים יותר מכל את סלילתה של דרך התשובה של הכנסייה הקתולית לעם ישראל. רגלו של אף אפיפיור מעולם לא דרכה בתוך גבולות הגטו היהודי.

כדי להדגיש את חומרת העוינות האפיפיורית כנגד היהודים (הם אשר המציאו את המושג ואת המקום: גטו!), כדאי לגשת לכנסייה הסמוכה לבית הכנסת (עשרות מטרים לכל היותר), הנושאת עד היום בחזיתה את הכתובת הבאה בשפה העברית:

פֵּרַשְׂתִּי יָדַי כָּל הַיּוֹם אֶל עַם סוֹרֵר הַהֹלְכִים הַדֶּרֶךְ לֹא טוֹב אַחַר מַחְשְׁבֹתֵיהֶם.

הָעָם הַמַּכְעִיסִים אוֹתִי עַל פָּנַי תָּמִיד

זהו ציטוט מהנביא ישעיהו, ציטוט קשה של זעם ואכזבה. אכן, כך זה כאשר אלוהים כועס עלינו – אז הוא לא חוסך במילים... אבל כאשר הנוצרים הם אלו שחורטים את המילים הללו, בעברית, על חזית הכנסייה, אז ברור שכוונתם איננה מאהבה.

מסופר שהכתובת הונחה בחזית הכנסייה, משום שעד 1870 הוכרחו יהודי הגטו והסביבה להתכנס מול הכנסייה בשבתות, ולשמוע את דרשת הכומר המקומי. כשהתברר שהיהודים היו מגיעים כמצווה, אבל עם פקקים של שעווה באוזניהם, הונחה הכתובת בחזית הכנסייה, מול עיניהם.

המפגש בבית הכנסת היה לבבי, פורץ דרך, ונהיה מאז לאיקון. בעידן שבו המצלמה מלווה את האפיפיור בכל מקום (ואפיפיור זה באופן מיוחד אהב להיות על הבמה מאז ילדותו, והעריך את היכולת של מסרים חזותיים ומילוליים מול קהל) - ברור שלמעמד כזה היה ערך גדול בהרבה מאשר כל מפגש אפיפיורי עם איש דת או קהילה אחרת. זה היה מפגש נושא הצהרת כוונות מול עם ישראל.

לימים, יהיה זה כאילו "טבעי" לראות תמונה של אפיפיור מתרועע בידידות עם רבנים. ברוח זאת, מזה שנים, מתקיימים בין הותיקן והרבנות הראשית מפגשי דיאלוג על בסיס שנתי.

כינון היחסים עם מדינת ישראל

 ב-1993, התחולל השנוי הדיפלומטי המשמעותי ביותר מול הכנסייה הקתולית: מדינת הותיקן הכירה בקיומה של מדינת ישראל, ומדינת ישראל הכירה במדינת הותיקן.

כדי להבין את גודל המפנה, כדאי להיזכר במפגש הרצל עם האפיפיור פיוס העשירי: 

הרצל ביקש להיפגש עם האפיפיור כדי לבקש תמיכה ברעיון הגעתם של יהודים לפלשתינה, ואכן התקבל ב-25.1.1904 למפגש קצר. 

כך תיאר הרצל את מפגשו עם פיוס העשירי:

"אתמול נתקבלתי אצל האפיפיור... הוא קבלני בעמידה והושיט לי את ידו, אשר לא נשקתיה... נדמה לי, כי בזה קלקלתי את יחסו, שכן כל הבא אליו כורע ונושק לפחות את היד... הרציתי בקצרה על מבוקשי."

וזו הייתה תשובת האפיפיור, כפי שרשם הרצל ביומנו: 

"אין ביכולתנו לתמוך בתנועה זו... אין אנו יכולים למנוע בעד היהודים ללכת לירושלים – אך לעולם לא נוכל לתת את הסכמתנו. כראש הכנסייה, אין בידי לתת לך תשובה אחרת. היהודים לא הכירו באדוננו לכן אין אנו יכולים להכיר בעם היהודי. ולפיכך, אם תבוא לפלשתינה ותיישב שם את עמך, נהיה מוכנים ומזומנים עם כנסיות וכמרים להטביל את כולכם".

מסיבה זו, ומסיבות נוספות, טענו מומחים למיניהם באופן פסקני ש-:

"אין סיכוי ואין אפשרות תאולוגית שהותיקן יכיר בקיומה של מדינת ישראל"! הם התבדו.

ההכרה ההדדית בין המדינות מתקיימת מזה 27 שנים, חילופי שגרירים הם עניין שבשגרה – והנה אנו כבר בעשור שלישי של אירועים ומפגשים המתקיימים זה אצל זה: בימי העצמאות למדינה, בחגיגות ימי המינוי של האפיפיורים וכיו"ב...

בטקסים שמנהל הותיקן, מתנוסס דגל ישראל. דגל בצבעי הטלית ובמרכזו מגן דוד, אשר פירושו מזה 300 שנים לפחות – סמל היהודים!

בתמונות: השגריר לשעבר של ישראל לותיקן, ד"ר ציון עברוני, נותן את כתב אמנתו לאפיפיור בנדיקטוס,

ושגריר הותיקן הראשון לישראל, מונסניור מונטזמלו, נותן את כתב אמנתו לנשיא וויצמן. 

היום לפני עשרים שנים: הביקור האפיפיורי הראשון למדינת ישראל

שנת אלפיים הייתה שנה של התרגשות בכל העולם. "המילניום" הגדול, או בשפת הוותיקן: Jubillenium, כלומר חיבור של המילים:  jubilee /יובל, ו- millennium/אלף, היה היובל הגדול ל "בואו בבשר" של המושיע הנוצרי.

מי שזוכר את אותו יום אחרון של דצמבר, והלילה שבין סוף 1999 לראשון בינואר 2000, זוכר את המתח (הקליל או העצבני) לגבי היתכנות תקלות טכנולוגיות ושאר תחזיות קודרות שישבשו את העולם (דווקא על קורונה לא חשבו).

בחודש מרץ של אותה שנת מילניום גדול, חגג העולם הנוצרי באופן ספציפי אלפיים שנים לאותו הרגע של התגשמותו בבשר של ישוע! לא אירוע הולדתו של המושיע בבית לחם, לא מותו על הצלב ולא תחייתו בירושלים היו האירועים אותם בחר האפיפיור לחגוג בארצו של המושיע! אלא דווקא את

אותו רגע מסתורי, אינטימי ויחד עם זאת – המפץ הגדול של התאולוגיה הנוצרית:

האינקרנציה (= ההתגשמות בבשר), המונצחת מדי 25 במרץ, בחג הבשורה, בנצרת.

המתח היה רב, והציפייה הייתה דרוכה – האמנם יגיע האפיפיור? הייתה עמימות סביב הגעתו עד שיצאה ההכרזה הרשמית. הרי כבר בשלו התנאים! שבע שנים של הכרה הדדית... מדוע מתמהמה האפיפיור??

יש לומר: כבר קודמו, פאולוס השישי, הבין את החשיבות של יציאה מגבולות איטליה כדי להיות בקשר עם המאמינים ברחבי העולם. פאולוס השישי היה האפיפיור הראשון לעזוב את גבולות אירופה ולהמריא לכל קצוות תבל, מביא את בשורת "המנהיגות היורדת אל העם". כך הוא יצא מיד אחרי בחירתו לסיבוב עולמי והתחיל אצלנו... הוא הגיע אלינו ב- 1964, לארץ הקודש, ובתוך כך עשה כל מאמץ אפשרי שלא להתייחס לקיומה של מדינת ישראל...! מוזמנים להציץ בניוזלטר שכתבתי בעקבות הקדשתו של פאולוס השישי, שם ערכתי השוואה להתנהגותו של פאולוס השישי בביקורו אצלנו. 

על רקע הביקור הכושל (מבחינת מדינת ישראל) של קודמו, ומרגע שהודיע הוותיקן שהאפיפיור יוחנן פאולוס השני אכן יגיע לארץ הקודש ולביקור רשמי במדינת ישראל, הפכה שנת 2000 לשנה בלתי נשכחת. 

אני ממליצה על סרט שנעשה בעקבות הביקור של יוחנן פאולוס בשנת 2000. הסרט עוסק בשינוי הדרמטי שעברו היחסים בין הנוצרים ליהודים, והוא נקרא "אני יוסף אחיכם". 

הנה השוואה קצרה בין שני הביקורים האפיפיוריים:

בפסיפסים שהוכנו כמזכרת לביקורו של פאולוס השישי, בולטת נוכחותם של הערבים הנוצרים והמוסלמים, אך ליהודים אין זכר. הנה הפסיפס התלוי בכנסיית דומינוס פלביט (בחדר האחורי):

נחזור לביקורו של יוחנן פאולוס השני לפני עשרים שנים:

האפיפיור שהאמין באומנויות הבמה, באמצעי התקשורת (מלבד עיתונות, ייסד הותיקן תחנות והקים ערוצי שידור ברדיו, בטלויזיה, באינטרנט) ובמצלמה שנדדה איתו וסיקרה אותו עד יומו האחרון – הבין את המשמעות של תמונות מסוג זה, ואת המסר העולה מהן: 

ובעיקר חשוב שביום האחרון, 26.3.2000, בביקורו בכותל, השאיר את המילים הללו בפתק,כאילו חקוקות באבן:

 אלוהי אבותינו, אתה בחרת באברהם ובצאצאיו להביא את שמך אל העמים.

אנו נעצבים עמוקות על התנהגותם של אלה שלאורך ההיסטוריה גרמו סבל לילדיך אלה ומבקשים את מחילתך. 

ברצוננו להתחייב לאחווה אמיתית עם אנשי הברית.

 ירושלים, 26 במרץ 2000

God of our fathers, You chose Abraham and his descendants to bring your Name to the Nations:

we are deeply saddened by the behaviour of those who in the course of history have caused these children of yours to suffer, and asking your forgiveness. 

We wish to commit ourselves to genuine brotherhood with the people of the Covenant.

Jerusalem, 26 march 2000

לא פלא שרשות הדואר בחרה להוציא בול משותף עם הותיקן הנושא צילום של הרגע והטקסט הזה.

 אני מציעה למורי דרך לקחת בערכת עזרי ההדרכה שלהם, בזמן סיור בכותל, את התמונה ואת הטקסט. אינני רואה אפשרות להדריך קתולים (באופן מיוחד) בכותל, מבלי לשלוף את התמונות הללו:

בימים קשים אלה, כדאי לסמן את הרגעים היפים והמשמעותיים שזכינו לחיותם, ולחשוב איך נקדם כאלה בעתיד.

לא תמיד זוכים לראות בחציית הרוביקון, אבל המים ממשיכים וזורמים בטיבר ובירדן, וגם משבר הקורונה הנוכחי יהיה בעתיד – שלג דאשתקד. 

לכל אלו שטיילו עמי ברומא בשנים האחרונות - הנה וידאו קצר, סיור וירטואלי בוותיקן - ללא ההמונים הגודשים את המקום. זה לא יכול להתרחש אלא בשעה שנסגרות דלתות המקום או בימינו - ימי הקורונה. אז לפחות תהנו מהחללים עתירי האמנות ונטולי האדם...  

מכל עבר אני צופה/שומעת/קוראת הסברים- מדוע הקורונה היא הקריאה החדשה לאנושות לחשב מסלול מחדש!... אני מסכימה. זו הזדמנות ואני מחבקת אותה (ממרחק שני מטרים כמובן!). לחבריי מורי הדרך ויתר אוהבי הארץ המלומדים בהיסטוריה, כתבתי שההיסטוריה כבר לימדה את כולנו שבסוף בסוף - הרוח מנצחת.

במסגרת זאת של האמונה ברוח, האופציה של סוף העולם איננה פתרון... אבל זו בהחלט הזדמנות ללמוד על אלה שבהמלך ההיסטוריה בוחרים תרחיש קטסטרופלי ומציעים שארמגדון היא ההזדמנות...
כך "עליתי" על תכנית טלויזיה מלפני כמעט עשור (מהימים שהאמינו שהטלויזיה נועדה גם להיות כלי להשכלה ולא רק לבידור המונים), על המושג "אפוקליפסה" והתופעה האנושית של ציפייה לאפוקליפסה. מבקר הקולנוע אבנר שביט ואני, יסכה הרני, בהנחייתם של דוד וויצטום ואורן נהרי - צללנו לשיחה מרתקת על אפוקליפסה בהיסטוריה, במציאות האנושית ובקולנוע. אני ממליצה בחום לצפות בתכנית, למרות איכות ההקלטה.

חברים יקרים
אם לנצל את הזמן ללימוד ועיון - אני שמחה להעביר לכם (כמו המאגים בבית לחם) שלוש מנות / מנחות/ מתנות...

1. את הלינק להרצאות שלי ושל קולגות שנעשו בחסות ״קתדרה״.

2. את צילום ימי העיון שיזמתי בחודשים האחרונים:

א. יום עיון על ארכאולוגיה וחידושים במשולש האוונגלי - לינק

ב. יום עיון על כנסיית המולד בבית לחם בעקבות הרסטורציה:
חלק I
חלק II

ג. יום עיון על הכנסייה הרוסית: פוליטיקה, נדל״ן ומדינת ישראל
חלק I
חלק II

3. החל מאתמול – פתחה האוניברסיטה העברית את הקורס באנגלית של פרופ' סרג' רוזר על הנצרות המוקדמת: EARLY CHRISTIANITY AND ITS JEWISH MATRIX.

הקורס במסגרת EDX של האוניברסיטה העברית הוא חינמי!! (רק מי שרוצה הכרה אקדמית צריך לשלם)
אתמול עלתה היחידה הראשונה, וכל שבוע תעלה יחידה נוספת (בסך הכול תשע יחידות), שתשאר פתוחה גם בהמשך. לחצו כאן לכניסה לקורס
 

תהנו ותודה לידידי, פרופ' רוזר!

אני מאחלת לכולנו תקופה של התעמקות, לימוד והרחבת אופקים... בהצלחה!
יסכה

למעונינים לקבל עדכונים נוספים מומלץ להצטרף לקבוצת הווטסאפ
 "מאגר המידע של יסכה הרני"