התאונה
בתחילת תקופת הקורונה, יצא אִירִינַרְכוֹס כמדי שנה לעזור לידידו, אב המנזר של כנסיית ההשתנות בהר תבור. תיקונים או שיפוצים, אינני יודעת, אבל בהיותו על פיגומים בגובה של 4 מטרים, קרס משהו ואירינרכוס צלל מטה, נבלם לרגע ע"י קורה באמצע הדרך ואז נחת במלוא כובד גופו על גולגלתו.
ברגעי ההכרה האחרונים, עוד זכה להרגיש כיצד יוצאת נשמתו וכיצד הסתכל על עצמו "מחוץ לגוף". עמית, שהיה עמי כאשר סיפר אִירִינַרְכוֹס על התאונה, זוכר כך את דבריו:
"בעודי נופל אל מותי מגובה 4 מטר, צפיתי בגופתי שרועה על הריצפה ורוחי עלתה לשמים.
שם פגשתי מלאכי שרת שאמרו לי:
אִירִינַרְכוֹס היקר, אתה גר כל חייך בגן עדן אותו אתה מטפח –
מעשי ידיך ברוכים הם ומקומך עדיין איננו איתנו. שוב לגן העדן הארצי והמשך להנות מעמל כפיך.
ואכן ניתמלא גופי בנשמת אפי ושבתי לחופי הכנרת אותם אני כל כך אוהב"
לא היה זמן רב למחשבות ולחזיונות הללו. אמבולנס מיהר לקחתו לבית החולים הסמוך בנצרת ומשם הבהילוהו באמבולנס אחר לבית חולים רמב"ם – כי רק שם יכלו לטפל בפציעה קשה זאת.
שלושה שבועות היה הנזיר מאושפז בבית החולים, ולאחר מכן בקשו הרופאים להשאירו בבית חולים שיקומי, אך הוא ביקש להשתקם בביתו, במנזרו בכפר נחום. אביו הזקן יטפל בו.
ואז הגיע המכה הנוספת שנחתה עליו בחוזרו:
בימי אשפוזו, הגיעו גנבים למנזר, שברו את חלון הכנסייה, פרצו אליה וגנבו כל דבר שהיה יקר בה. אפילו את האַרְטוֹפוֹרְיוֹן לקחו! (אַרְטוֹפוֹרְיוֹן הוא המיכל היוקרתי בו נשמר הלחם המקודש, אביזר קדוש שחייב להיות על מזבח בכל כנסייה אורתודוכסית מתפקדת).
פגשתי את אִירִינַרְכוֹס בימים של שיקומו. הולך לאט יותר, סובל מכל הדברים שבאים כתוצאה מגולגולת שנפגשת עם רצפת אבן אחרי 4 מטרים באוויר.
