הכיבוש הביזנטי היה לא ידידותי כלפי היהודים, והאיבה ההדדית בין נוצרים ויהודים עלתה וגאתה עם השנים. הסבירות שיהודים ישתפו פעולה עם אויבי הביזנטים הייתה גבוה, וייתכן שלכך כיוונו הפרסים כאשר בקשו שתוף פעולה צבאי עמם לקראת כיבוש ירושלים.
בנימין מטבריה, שהיה מנהיגם של יהודי א"י בעת הפלישה הפרסית לארץ ב- 614 , ניהל מו"מ עם הפרסים לגבי תמיכה צבאית מהקהילה היהודית. היהודים ראו בפרסים משחררים, אפילו ציפו לזכויות כמו בשיבת ציון, ואמנם עזרו להם בכיבוש הערים בא"י מירושלים ועד עכו וצור.
לימים כאשר הראקליוס כבש את ירושלים בשנת 629 מידי הפרסים, והביזנטים חזרו לשלוט במרחב, עלו משלחות יהודיות מהגליל ובראשן בנימין איש טבריה, לבקש חנינה ולתת הבטחה על הענקת חסות ליהודים.
הבקשה שלא להעניש את היהודים הייתה קשורה לכך ששיתפו פעולה עם הפרסים ויתר על כן - על כך שפרעו בנוצרים בתקופת השלטון הפרסי. לפגיעה זו של היהודים בנוצרים היה כנראה בסיס היסטורי, למרות שהמקורות הביזנטיים "תפשו טרמפ" על העניין כדי להשתלח ביהודים [כך חשב וכתב ההיסטוריון והביזנטיניסט הדגול זאב רובין ז"ל, שהיה מורי ורבי והמנחה שלי לדוקטוראט]. אף ליהודי אדסה ניתנה חנינה על אף שהמשיכו להתקומם נגד הביזנטים.
אלא שהראקליוס, כאשר נכנס לירושלים בתהלוכה מפוארת, הפר את הבטחתו בהשפעת הכמורה בירושלים, אשר התירה את הראקליוס מהשבועה שנתן ליהודים, ונעשה ביהודים טבח;
ב - 630 הטיל הראקליוס עונשי מוות ואסר על ישיבתם של יהודים בעיר עד מרחק 3 מילין. בשנת 634, כאשר ניסה להשליט את האחדות הדתית, הוציא גזרה נגד היהודים.
אז מה הקשר לצום הראקליוס? על פי הטענה, כהונת ירושלים הנוצרית שחררה את הראקליוס מהתחייבותו שנתן בשבועה בעניין היהודים וה"תשלום" היה שהקהילה הנוצרית לקחה על עצמה לצום בשל התרת השבועה. זה המקור, לפי מסורת הכנסיות הקופטית והאתיופית, לשבוע מקדים, הנוסף לצום הארבעים הנהוג בכלל הכנסיות. לפיכך נהוג אצל הקופטים והאתיופים לקרוא לשבוע הראשון של תקופת הצום: צום הראקליוס!
הספרות הרלוונטית בעברית - מיכאל אבי יונה בספר בימי רומא ובזנטיון, ובמקור הלועזי הקדום - כתביו של ההיסטוריון והפטריארך EUTYCHIUS הידוע גם כסעיד אבן באטריק (מאות 8 – 9)
המסעות והמערכות של הראקליוס הביזנטי ושל הפרסים בתקופתו.
