לא מעט כתבתי בעבר על בדידותם של החורקים שיניים (ו/או מהדקים לסתות). למה בדידות? מכיוון שזו תופעה שאינה מדוברת.
ההפתעה הגדולה של מטופלים וגם של מרואייני המחקר שאני עורכת, היא שלמעשה מדובר בתופעה נפוצה מאוד. כל כך נפוצה, עד שסביר להניח שמכל 10 אנשים שאנחנו מכירים – לפחות שניים או שלושה חורקים שיניים או מהדקים או גם וגם. במילים אחרות – המחקרים מדברים על שכיחות של 16-49 אחוזים מכלל האוכלוסייה הבוגרת.
ולמרות השכיחות – אנשים אשר סובלים מברוקסיזם (Bruxism) אינם יודעים זה על זה, לא תמיד יודעים לאן לפנות, אינם איך לקשר את שלל התסמינים שהם חווים ונמצאים במצוקה בינם לבין עצמם. יש כמה סיבות לאי בהירות זו, ועל כך באחד הניוזלטרים הבאים, אבל הפעם:
מדוע חשוב לאבחן?
ברוקסיזם לא נוטה להיעלם מעצמו, ולעומת זאת – הוא נוטה להתקבע ולהחמיר עם השנים. בדרך כלל מי שמאתר את סימניו הם רופאי השיניים, אולם לעתים האבחון הוא כאשר התופעה כבר החלה ליצור את נזקיה.
ומכיוון שזוהי תופעה שלה נזקים דנטליים, בעיות פיזיות וגם השלכות נוספות, ממש כדאי לפעול כדי להירפא ממנה או לפחות למזער את השפעתה. עם טיפה מודעות, ניתן לאבחן באופן עצמי הרבה קודם, בין אם את עצמכם, או את הקרובים לכם.
סימנים לברוקסיזם:
- כאבי ראש עם הקימה בבוקר
- כאבי ראש באופן כללי
- תחושת של כובד/עומס/כאב במפרקי הלסתות
- "קנאקים" או נקישות במפרקי הלסת (לאורך כל היום)
- קולות חריקה בלילה (כדאי להאזין!)
- כאבי צוואר ו/או נוקשות של חגורת הכתפיים
- נימול באצבעות הידיים
כמובן שלכל אחד מן הסימנים הללו יכולות להיות סיבות נוספות שכדאי לבדוק, אולם בהחלט שווה ללכת לרופאת השיניים שתציץ ותאשר שמדובר בברוקסיזם, לפני שחושדים בבעיה נוירולוגית סבוכה ונכנסים לסחרחרת רפואית.
ומה עושים אם אבחנתם את עצמכם או מישהו בקרבתכם שאכן מדובר בחריקת שיניים ו/או הידוק לסתות? על כך בניוזלטר הבא.
