דמותו של דוד המלך מופיעה כבר בדף הראשון של הברית החדשה. בפרק א של מתי נכתב : סֵפֶר הַיּוּחֲסִין שֶׁל יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בֶּן־דָּוִד בֶּן־אַבְרָהָם:
ומכאן ואילך ברור שללא אברהם וללא דוד אין משמעות לדמות של ישוע. אברהם הוא המאמין הראשון ודוד הוא המלך הראשון – מייסד ירושלים ושושלת של הבטחה לעתיד אין קץ. בפסוקים 5-6 של אותו פרק, הקורא מקבל מבול של מידע ביוגרפי על דוד:
שַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת בֹּעַז מֵרָחָב, בֹּעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד מֵרוּת וְעוֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשַׁי. יִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד הַמֶּלֶךְ, דָּוִד הוֹלִיד אֶת שְׁלֹמֹה מִזּוֹ שֶׁהָיְתָה אֵשֶׁת אוּרִיָּה.
במילים אחרות: 1. רות המואביה הייתה סבתא רבתא של דוד, 2. דוד נאף עם אשת איש (אשת אוריה, שאפילו אינה נקראת בשמה – בת שבע) 3. לימים הוליד באופן שאיננו ממזרי את שלמה...
המסר הוא ברור: לא נוכל להבין את ההיסטוריה ולא נוכל להתכונן לאחרית הימים, אם לא נכיר את דוד המלך (בלי להפחית מחשיבותן של יתר הדמויות המקראיות המוזכרות). ההיסטוריה לפי אוונגליון מתי היא מתוכננת היטב, מנווטת ע"י אל שמכין את המהלכים בדקדקנות מתמטית:
וּבְכֵן כָּל הַדּוֹרוֹת מֵאַבְרָהָם עַד דָּוִד אַרְבָּעָה־עָשָׂר דּוֹרוֹת, וּמִדָּוִד עַד גָּלוּת בָּבֶל אַרְבָּעָה־עָשָׂר דּוֹרוֹת, וּמִגָּלוּת בָּבֶל עַד הַמָּשִׁיחַ אַרְבָּעָה־עָשָׂר דּוֹרוֹת.
3 כפולות של 14 דורות עד 'הפתרון הסופי': ישוע. רוצה לאמר: ימי הזהר התקיימו מאברהם לדוד, ואז 14 דורות עד להתרסקות האיומה של החורבן והגלות, ומעתה בהדרגה שוב של 14 דורות, אלהים מנווט את ההיסטוריה לשיא האחד והיחיד: בואו לעולם של ישוע המשיח בן דוד, בן אברהם.
כמה פעמים עוד יופיע דוד בברית החדשה? הוא מוזכר ב-39 פסוקים בסה"כ, לפעמים פעמיים באותו פסוק... לאזכוריו של דוד יש הקשרים שונים. למשל: בספר מעשי השליחים בפרק טו ישנה הבטחה הלקוחה מהנביא עמוס על הקמתה מחדש של "סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת" (עמוס ט 16). אלא שבניגוד למסר התקומה המיועד לישראל בלבד על חשבון הגויים "לְמַעַן יִירְשׁוּ אֶת שְׁאֵרִית אֱדוֹם וְכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עֲלֵיהֶם" (עמוס ט יב), סוכת דוד בברית החדשה תאכלס את הגויים תחת חופתה: "לְמַעַן יִדְרְשׁוּ אֶת יהוה שְׁאֵרִית אָדָם וְכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עֲלֵיהֶם" (מעשי השליחים טו 17). ובמקום וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל (עמוס ט יד) נשלחים השליחים לקהילות בניכר "הַגּוֹיִם בְּאַנְטִיּוֹכְיָה וּבְסוּרְיָה וּבְקִילִיקְיָה" (מעשי השליחים טו 23).
ובהקשר של אחרית הימים, דוד הוא אינסטרומנטלי למעבר לנצח ולגאולה:
בספר האחרון של הברית החדשה, האפוקליפסה (ספר ההתגלות), יש מפתח מיוחד (לא לפטרוס!) לדוד:
"אֶת אֵלֶּה הַדְּבָרִים אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ, הָאֲמִתִּי, אֲשֶׁר לוֹ מַפְתֵּחַ דָּוִד, הַפּוֹתֵחַ וְאֵין סוֹגֵר וְסוֹגֵר וְאֵין פּוֹתֵחַ: (ספר ההתגלות ג 7) .
בפרק ה "הִנֵּה נִצַּח הָאַרְיֵה מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה, שֹׁרֶשׁ דָּוִד, לִפְתֹּחַ אֶת הַסֵּפֶר וְאֶת שִׁבְעַת חוֹתָמָיו." ולבסוף, ממש בפרק החותם של הברית החדשה:
"אֲנִי יֵשׁוּעַ שָׁלַחְתִּי אֶת מַלְאָכִי לְהָעִיד לָכֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בַּקְּהִלּוֹת. אָנֹכִי שֹׁרֶשׁ דָּוִד וְצֶאֱצָאוֹ, כּוֹכַב נֹגַהּ הַשַּׁחַר." (ההתגלות כב 16).
אם כן, דוד המלך הוא הדמות הפותחת את הברית החדשה ואף סוגרת אותה! למורי הדרך אומר: השתמשו בציטוטים אלה בדרככם לבית לחם ו/או לירושלים. דוד וישוע הבית-לחמיים יגשימו את ייעודם בירושלים! בירושלים ההיסטורית ובירושלים של מעלה, של אחרית הימים.
לפיכך, אין להתפלא שבירושלים הביזנטית חגגו לדוד המלך חג נוצרי מיוחד! בזכותם של הנוצרים הארמנים והגאורגים, נשמרה עדות על מסורת זו במהלך ההיסטוריה. המסורות העתיקות של כנסיית ירושלים בתקופה הביזנטית הועתקו בלוחות פולחן בשפות הארמנית והגאורגית וכך זכו החוקרים וגילו את המסמכים הקדומים הללו בספרייה של הפטריארכיה הארמנית.
כך נמצא שביום ה 25 לדצמבר חגגה ירושלים את חגו של דוד המלך ---!
התאריך המוכר לכם מדמות אחרת (...) אינו סותר את העובדה שכנסיית ירושלים עד המאה השישית העדיפה לתת את היום היקר והמיוחד הזה לשני אנשים שהקימו את סוכת דוד: דוד המלך ו – יעקב, אחיו של ישוע, שהיה למנהיג הראשון של הקהילה בירושלים.
לפיכך – בונה ירושלים היהודית באלף לפני הספירה (דוד) ובונה סוכת דוד הנופלת בירושלים בשנות השלושים והארבעים לספירה (יעקב אחי ישוע, הבישוף הראשון של ירושלים) – זכו לציון ותפילות ביום זה. על פי המסורת הנוצרית, ירושלים החדשה היא כנסיית ציון המתוארת ככנסיית האם, הכנסייה הראשונה. בראש כנסייתה של הקהילה הנוצרית הראשונה עמד "יעקב הקטן" (להבדיל מ"יעקב הגדול" – הדייג והשליח אשר גופתו נמצאת בסנט יאגו דה קומפוסטלה בספרד). על כנסיית ציון של התקופה הביזנטית, אשר מתחם חדר הסעודה אחרונה הוא שריד שלה, נתפרש הפסוק "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (ישעיהו ב, ג). מכאן, אולי, מקור השם "ציון" לגבעה עליה עמדה הכנסייה...
אז מי שומר עד ימינו על מסורת זיהוי ה-25 בדצמבר בהר ציון, כיום חגם של דוד ויעקב? - הכנסייה הארמנית כמובן! הרובע הארמני הוא המשך של הר ציון, והקתדרלה הארמנית יכולה להיות היורשת של כנסיית ציון.
בחסות לוח השנה היוליאני הקובע שאנו עכשיו בסוף דצמבר ולא בראשית ינואר... היום ומחר יתכנסו הפטריארך, הכמורה והקהילה הארמנית ברוב פאר והדר בקתדרלה הנקראת ע"ש יעקב הקדוש ברובע הארמני, והתפילות יוקדשו למלך הראשון של ירושלים הנזכר בברית החדשה ולבישוף הראשון של קהילת ירושלים. יום זה הוא גם יום חגה של הפטריארכיה הארמנית של ירושלים. בכנסייה יקריאו מהתנ"ך על מלחמת דוד וגוליית (!), מזמורי תהילים לרוב, תאורי מלכות דוד וכן מהברית החדשה על דוד ועל יעקב המנהיג של הקהילה. בלוחות העתיקים (הנקראים "לקטיונר") נכתב שנהגו לציין את ההקראות הבאות:
