מתבוננת על השנה החולפת ועל זו שרק החלה,

תוהה לאן יובילו הדרכים ואיך.

מה ברצוני לקחת?

ומה להשאיר?

מה להעצים?

ומה לעדן?

זמן של חשבון נפש.

ומתוך אמונה עמוקה שתפקידנו כאן הוא לטוות רשת של נתינה,

לא רק על עצמי אדבר, גם אם ידעתי.

שואלת ועונה –

כיצד להיות כדי לתת?

כיצד לפעול למען הכלל מבלי לוותר ולו על נימה של עצמי?

כי רק העצמי המתרחב, הגדל והמתפתח

יוכל להעניק לעולם את שבאתי לתת.

בשנה החולפת השתכללו עוד והעמיקו המיקודים שאותם הבאתי לשיעורים,

כל אחד מהם הביא נקודת מבט חדשה, עוד ניואנס של תנועה.

וברצוני, כי שנה זו תביא עימה עוד העמקה ושמחה מאֵלֵה,

לאפשר לחיבור המיוחד הזה - גוף - מוזיקה - תנועה - תודעה - להתעשר עוד יותר,

להמשיך להפתיע באינסוף האפשרויות הגלומות בו.

השנה האחרונה היוותה עבורי למידה נוספת ומשמעותית בעולם הטיפול.

הרחבת התודעה והעבודה איתה בקליניקה ובסטודיו טומנת בחובה מרחב חדש.

וברצוני, למצוא את הדרכים ליישם למידה זו הן בטיפול והן במחקר,

בעבודה הפרטנית או בהשתלבות בגופי עבודה קיימים.

שנה זו שחלפה גילתה לי כי הכמיהה לכתוב מפעמת בי שוב.

סיומו ופרסומו ביוני האחרון של המחקר בנושא חריקת השיניים/הידוק לסתות

ושלוש השנים שחלפו מאז הוצאת הספר,

פינו מקום להתחלה מהוססת של שני רעיונות מתהווים לספרים חדשים, האחד מבוסס על ראיונות,

השני על חלומות, אבל מוקדם מדי בשלב זה לפרסם או לשתף מעבר לכך.

ובאישי – השנה שהסתיימה הייתה רצופה אתגרים מבית.

אנשים שדרשו תשומת לב מקרוב,

ענייני גוף ונפש של הקרובים לי, שקמו והציבו משברים וביקשו התייחסות רחבה והתגייסות שונה

מכל מה שהכרתי.

ובצד אלה - מכשולים בירוקרטיים שצצו ודרשו פתרונות יצירתיים.

וברצוני כי החוזקות שנולדו בי ובאהוביי למול המכשולים, היכולת להיבנות וליצור מתוך הקשיים,

יעמדו לצדנו גם הלאה, שיוכלו לשמש אותנו במה שיש לתחזק, ובמה שהחיים עוד עתידים להביא

לפתחנו,

כדי שנתחזק ונצמח אנו, ונדע לחזק ולתמוך באחרים.

ומתוך ששלי, מאחלת לכולנו, שנדע להעמיק ולשכלל את עשייתנו, ליישם את למידתנו, לתת מקום

לכמיהותינו, לצמוח ממשברינו ולחזק אחרים בתובנותינו. כי כולנו רשת פועמת אחת.