.png)
באחת הפגישות בטיפול הקבוצתי במרכז חברותא, אבנר (שם בדוי) בן ה- 8 סיפר לחברי הקבוצה כי אף אחד בכיתתו לא אוהב אותו ולא רוצה לשחק אתו והוסיף ואמר כי גם כאן בקבוצה שלנו הוא מרגיש שכולם לא אוהבים אותו. כששאלתי את אבנר לפי מה הוא הסיק את המסקנה הזו הוא ענה: "כי אף אחד בקבוצה לא הציע לי לשחק אתו היום".
סיטואציה חברתית זו יצרה דיון בקבוצה על דפוסי החשיבה, הרגשות וההתנהגות של כל אחד מהילדים במקרים בהם אחרים (חברים / אחים / הורים ) לא התייחסו אליהם כפי שהם ציפו.
למי מאתנו זה לא קרה, חבר/ה לא ענה לנו , לא הזמינו אותנו לאירוע, ונחשבות האוטומטיות שלנו קפצו לנו: היא לא באמת אוהבת אותי, הם לא רוצים להיות חברים שלי , הן בטוח צוחקות עלי, ועוד ועוד מחשבות שליליות.
המציאות כפי שאנו חווים אותה למעשה מורכבת כך: אירועים מתרחשים בחיינו, ואנו מעניקים להם את הפרשנות שלנו ובהתאם לכך מרגישים ופועלים.
גם חלק מהילדים המתקשים חברתית מתאפיינים כבעלי דפוסי חשיבה ופרשנות שלילית/ מוגזמת/ מעוותת לגבי סיטואציות חברתיות ("אף אחד לא רוצה להיות חבר שלי", "כולם מציקים לי, "הם עשו לי את זה בכוונה"...).
לדפוסי חשיבה אלה השפעה שלילית על הרגשות שהם חשים כלפי עצמם וכלפי אחרים, על התנהגותם החברתית (הימנעות, אלימות וכו') ולבסוף על ביטחונם והערכתם העצמית.
לאור הבנה זו המטפלות במרכז חברותא משתמשות בסיטואציות החברתיות שקורות בזמן אמת בקבוצה לשם יצירת דפוסי חשיבה מציאותיים, גמישים וחיוביים יותר.