בשנת 2007 ביקשה חברת Nike מאלן שטיין, מאמן שעובד עם ספורטאים רבים בעולם, לטוס למחנה הכדורסל שמוביל קובי בראיינט ולהצטרף לחצי שבוע של אימון אינטנסיבי לשחקני קולג׳ בעלי פוטנציאל לכניסה ל-NBA.
אלן, שתמיד שמע על שגרת האימונים הקשוחה של קובי, ראה במחנה הזדמנות לראות את האימונים של בראיינט מקרוב.
כשהגיע למחנה פנה לברייאנט בבקשה להצטרף לאימון שלו. על זה ענה בראיינט: ״בכיף, אני מתאמן מחר בארבע״. אלן היה מבולבל מהתשובה. לפי הלו״ז האימונים למחרת התחילו בשלוש וחצי בצהריים. קובי, שהבחין בבלבול, הסביר שמדובר ב-4 לפנות בוקר...
ביום למחרת רצה אלן להרשים את בראיינט והגיע למגרש ב-3:30. להפתעתו, בראיינט כבר היה על המגרש.
ההפתעה הבאה היתה מה שקובי עשה על המגרש.
במשך 45 דקות, בראיינט, שנחשב אז לטוב ביותר בעולם, רק תרגל מהלכי בסיס פשוטים. כאלו שאלן מעיד על עצמו שהוא מתרגל עם ילדים מחטיבת הביניים.
אלן, שמצא את עצמו משתעמם מהאימון, ניגש לקובי ושאל אותו: ״קובי, אתה השחקן הטוב ביותר בעולם, למה אתה מתרגל מהלכים כל-כך בסיסיים?״. על זה ענה לו קובי בחיוך: ״למה אתה חושב שאני השחקן הטוב ביותר בעולם? - The best never get bored with the basics״.
אנחנו חיים בעולם שמעודד אותנו לדלג על שלבים, לזרז תהליכים, לרוץ למה שנוצץ ו- ״מתקדם״. לחץ שגורם לנו להזניח את היסודי וההתחלתי. הסיפור הקצר על בראיינט מוכיח עד כמה דווקא המהלכים הראשונים והפשוטים ביותר הם הקריטיים להתקדמות שלנו ולפיתוח הדומיננטיות שאנחנו רוצים לנכס לעצמנו בתחום שלנו, בנוסף לעבודה הקשה וההשקעה העיקבית.
