רבות נכתב ומוסיף להיכתב על הדמיון ושוני בין אנשי קומראן ותפישת עולמם לתפישת עולמם של ישוע והנוהים אחריו. למשל:
השימוש במושג "ברית חדשה" לתאור המציאות של קבוצת המאמינים בניגוד לחברה ממנה יצאו:
בברית החדשה:
הוּא הִכְשִׁיר אוֹתָנוּ לִהְיוֹת מְשָׁרְתִים שֶׁל בְּרִית חֲדָשָׁה (האגרת השניה אל הקורינתיים ג' 6)
הִנֵּ֛ה יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם־יְהוָ֑ה וְכָרַתִּ֗י אֶת־בֵּ֧ית יִשְׂרָאֵ֛ל וְאֶת־בֵּ֥ית יְהוּדָ֖ה בְּרִ֥ית חֲדָשָֽׁה: (ירמיהו לא' מצוטט באגרת אל העבריים ח')
במגילות: כל האנשים אשר באו בברית החדשה בארץ דמשק (מגילת ברית דמשק)
ועוד דוגמה קלאסית לדמיון בין הספריות:
היחס העויין להון, לעומת היחס האידאולוגי לעוני:
בברית החדשה: "אֵין אִישׁ יָכוֹל לַעֲבֹד שְׁנֵי אֲדוֹנִים, שֶׁכֵּן אוֹ יִשְׂנָא אֶחָד וְיֹאהַב אֶת הַשֵּׁנִי, אוֹיִהְיֶה מָסוּר לְאֶחָד וִיזַלְזֵל בַּשֵּׁנִי. אֵינְכֶם יְכוֹלִים לַעֲבֹד אֶת הָאֱלֹהִים וְאֶת הַמָּמוֹן." (מתי ו)
במגילות: הראשונה היא הזנות השנית ההון השלישית טמא המקדש (מגילת ברית דמשק 12 – 19)
לאהוב איש את אחיהו כמהו ולהחזיק ביד עני ואביון (מגילת ברית דמשק ו' 21)
הפתעה: לא רק אמרות של ישוע (או עליו) מהדהדות בספריית המגילות, אלא ישנה בנוסף להן הקבלה בין תפישות תאולוגיות של הכת ובין התאולוגיה של פאולוס!
1. השיטה של 'גזירה קדומה', הנמצאת בכתבי פאולוס ובכתבי הכת:
פאולוס: אֱלֹהִים שֶׁהִקְדִּישַׁנִי מֵרֶחֶם אִמִּי וּקְרָאַנִי בְּחַסְדּוֹ (האגרת אל הגלטים א' טו')
במגילות: "רק אתה [ברא]תה צדיק, ומרחם הכינותו למועד רצון להשמר בבריתך [...] ותרם מבשר כבודו. ורשעים בראתה ל[קצ]י חר֯ו̇נכה ומרחם הקדשתם ליום הרגה כי הלכו בדרךלא טוב וימאסו בבריתכ[ה ואמת]ך תעבה נפשם..." (QH1 הודיות ז' 17 – 24)
2. הדואליזם הקומראני דומה לדואליזם בכתבי פאולוס, במיוחד העמדת "הבשר" מול "הרוח"
פאולוס: לְעֻמַּת זֹאת הָאָדָם הָרוּחָנִי בּוֹחֵן אֶת הַכֹּל וְאִישׁ לֹא יִבְחַן אוֹתוֹ; 16 כִּי "מִי־תִכֵּן אֶת־רוּחַיהוה וְאִישׁ עֲצָתוֹ יוֹדִיעֶנּוּ?" (האגרת אל הקורינתיים ב' יב')
במגילות: ואני לאדם רשעה ולסוד בשר עול עוונותי ... ואם אכשל בעוון בשר (סרך היחד יא9-12)
3. השימוש בתאורים "אור" ו- "חושך" לבני האדם
פאולוס: בֶּעָבָר הֱיִיתֶם חֹשֶׁךְ, אַךְ עַכְשָׁו אוֹר אַתֶּם בָּאָדוֹן. הִתְנַהֲגוּ נָא כִּבְנֵי הָאוֹר (האגרת אלהאפסיים ה' 8)
במגילות: "ולאהוב כל בני אור איש כגורלו בעצת אלו לשנוא כל בני חושך איש כאשמתו" (מגילת הסרכים א' 10)