ניוזלטר מאת יסכה הרני  

חדש באתר, קורסים לתש"פ, מוזמנים להתעדכן

 קום לך אל נינוה, אל נינוה העיר הגדולה.
קום לך אל נינוה, יונה!

מזה כמה שנים חופרת הארכאולוגית ג'ודי מגנס את בית הכנסת מהמאה החמישית של הישוב הגלילי חוקוק.  מדי שנה נחשפים פסיפסים מרהיבים שלא היו מביישים אף פסיפס רומי. למשל הפסיפס של פלסטרינה (בקרתי את פלסטרינה פעם נוספת החודש! בתוך ארמון רנסאנסי הבנוי על מקדש לאלה פורטונה נמצא המוזיאון המקסים עם הפסיפס הנדיר ביופיו), המתאר את הנילוס על שלל ספינותיו, אנשיו, החי והצומח.

אז אמנם יש בפסיפס של פלסטרינה שפע של סירות, מלחים, חיות טורפות אבל אין בו דג גדול שבולע את יונה הנביא!. את זה יש עכשיו לנו, בפסיפס עשיר וצבעוני מהמאה החמישית, יחד עם הרבה שאלות והיפותזות...

הסצינות המופיעות בפסיפס חוקוק, עוסקות בעולם ההיסטורי והאמוני של היהדות, מהתנ"ך ועד ספרות המדרשים! למשל הפיל המקסים הזה, מן הסתם, קשור למלחמות המכבים.

(במיומנות לשונית מרשימה, תיקן אותי בני בהיותו בן חמש: מלחמת המכבים לא הייתה מִלְחָמָה אלא – פיִלְחָמָה!  )

מבין הסצינות המרשימות והצבעוניות, זו שמשמחת אותי במיוחד היא זו של יונה, הצולל עכשיו למעי דג שבלע כבר שני דגים נוספים שלמים...

הספינה עם המפרש המגולגל ואנשי הצוות ממלאת את מרכז התמונה אבל האיש יונה, אשר רק זוג רגליו מבצבץ מתוך פיו של הדג - הוא הסיבה לכל המסיבה... 

אז בואו נדבר על יונה – אבל בנצרות!

יונה מופיע בלי סוף באמנות הנוצרית – ממזרח ועד מערב, כי מעבר להיותו סיפור נהדר, הוא משמש בנצרות לשני עניינים משמעותיים:

1. הקבלה ("פר-פיגורציה") בין יציאתו של יונה ממעי הדג אחרי שלושה ימים ל- תחייתו של ישוע .

1. הקבלה בין שליחותו של יונה לאנשי נינוה ל - שליחותו של ישוע לגויים.

יונה לפי הברית החדשה:

דמותו של יונה העסיקה את כותבי הברית החדשה, שם הוא מוזכר כ-"לקח" ו"אות":

בפרק 16 של אוונגליון מתי מכריזים שצריך ללמוד לקח כלשהו מיונה הנביא – אבל לא פרשנות: "דּוֹר רַע וּמְנָאֵף מְבַקֵּשׁ לוֹ אוֹת, וְאוֹת לֹא יִנָּתֵן לוֹ מִלְּבַד אוֹת יוֹנָה הַנָּבִיא". (מתי 16: 4)

בהמשכו של אותו הפרק, כאשר פטרוס מזהה את ישוע כמשיח: "אתה המשיח בן האלהים חיים", מגיב ישוע ומכנה את פטרוס בכינוי שאינו נמצא במקום אחר: "אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: "אַשְׁרֶיךָ שִׁמְעוֹן בַּר־יוֹנָה, כִּי לֹא בָּשָׁר וָדָם גִּלָּה לְךָ, אֶלָּא אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם." (מתי 16, 17).  זהו כינוי, ולא שם אביו של פטרוס, שהרי באוונגליון יוחנן הוא נקרא "בן יוחנן" (לְאַחַר שֶׁאָכְלוּ אָמַר יֵשׁוּעַ לְשִׁמְעוֹן כֵּיפָא: "שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָנָן, הַאִם אַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי יוֹתֵר מֵאֵלֶּה?" יוחנן כא 15). ייתכן שהכינוי חוזר לאותו 'לקח של יונה': כשם שפטרוס הבין מיהו המשיח, כך גם מבין את 'לקח יונה' כלומר להכנס לנעליו ולהיות בשליחותו של יונה.

שני פרקים קודם, דמותו של יונה היא רמז מטרים (מקדים) ברור ביותר:

" הֵשִׁיב וְאָמַר לָהֶם: "דּוֹר רַע וּמְנָאֵף מְבַקֵּשׁ אוֹת, וְאוֹת לֹא יִנָּתֵן לוֹ מִלְּבַד אוֹת יוֹנָה הַנָּבִיא.

האות הראשון:  " כְּמוֹ שֶׁהָיָה יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת, כָּךְ יִהְיֶה בֶּן־הָאָדָם בְּלֵב הָאֲדָמָה שְׁלוֹשָׁה יָמִים וּשְׁלוֹשָׁה לֵילוֹת.

האות השני:  " אַנְשֵׁי נִינְוֵה יָקוּמוּ בַּמִּשְׁפָּט עִם הַדּוֹר הַזֶּה וְיַרְשִׁיעוּהוּ, כִּי חָזְרוּ בִּתְשׁוּבָה בִּקְרִיאַת יוֹנָה; וְהִנֵּה גָּדוֹל מִיּוֹנָה כָּאן.  

אגב, אוונגליון לוקאס חוזר על אותם הדברים שקראנו באוונגליון מתי:

 28 עַל כָּךְ הֵגִיב בְּאָמְרוֹ: "וְיוֹתֵר נָכוֹן, אַשְׁרֵי הַשּׁוֹמְעִים אֶת דְּבַר אֱלֹהִים וְשׁוֹמְרִים אוֹתוֹ." 29 בְּהִתְקַהֵל עַם רַב סְבִיבוֹ פָּתַח פִּיו וְאָמַר: "הַדּוֹר הַזֶּה דּוֹר רַע הוּא. אוֹת הוּא מְבַקֵּשׁ, אַךְ אוֹת לֹא יִנָּתֵן לוֹ מִלְּבַד אוֹת יוֹנָה הַנָּבִיא. 30 וּכְמוֹ שֶׁיּוֹנָה הָיָה לְאוֹת לְאַנְשֵׁי נִינְוֵה כֵּן גַּם יִהְיֶה בֶּן־הָאָדָם לַדּוֹר הַזֶּה. ... 32 אַנְשֵׁי נִינְוֵה יָקוּמוּ בַּמִּשְׁפָּט עִם הַדּוֹר הַזֶּה וְיַרְשִׁיעוּהוּ, שֶׁכֵּן הֵם חָזְרוּ בִּתְשׁוּבָה בִּקְרִיאַת יוֹנָה; וְהִנֵּה גָּדוֹל מִיּוֹנָה כָּאן!" (לוקאס יא).

אז מה הוא "הלקח" / "האות"?

את ההקבלה בין היותו של יונה שלושה ימים במעי הדג לתחיית ישוע – נצלו שוב ושוב באמנות הנוצרית. מכנסיית הקבר ועד קצה עולם! הנה מבחר עולמי – משוויץ, מארמניה, מהקטקומבות ברומא, ומאצלנו!

יונה"שלנו" (...) בתקרת הגולגותא בכנסיית הקבר

יונה המצויר הקדום בעולם – בקטקומבות ברומא

יונה על דלת כנסיית גרוסמונסטר בציריך

יונה בשער צדדי של הקתדרלה של וורמס בגרמניה
(אחד השערים המדהימים יותר בפיסול ההקבלות בין ברית ישנה לחדשה)

יונה תחת הקקיון ויונה מושלך לים – איור בכתב יד ארמני באוסף הפטריארכיה הארמנית בירושלים

הכי מרגש אותי זה התבליט הזה –יונה בכנסיית אחטמר, על האי באגם ואן בארמניה ההיסטורית (מזרח תורכיה).   סוף סוף אהיה שם בחודש אוקטובר 2019, עם קבוצת מורי הדרך ב - סמינר בארץ החיטים, הארמנים ושאר עמים עתיקים...  למי שלא יודע על מה מדובר – אפשר להתרשם בלינק זה:

ההשוואה בין יציאתו של יונה בחיים ממעי הדג לעומת יציאתו של ישוע מהקבר ביום השלישי היא כאמור נפוצה ביותר, אבל נדמה לי גם הבנאלית ביותר. האם "הלקח"/ "האות" הוא משהו אחר שאינו קשור לתחייה?

הסיפור המשמעותי יותר הוא הלקח של יונה כנביא שנשלח אל הגויים, ובאמצעות אנשי נינווה אנו מבינים שהגויים עשויים להיות טובים יותר מאחרים, משום שהם יודעים להכיר בחטאיהם, מוכנים לעשות תשובה ועל כן הם ראויים לזכות בחסד האלהים.

 וַיְהִי דְּבַר ה'  אֶל-יוֹנָה בֶן-אֲמִתַּי לֵאמֹר. 

 ב קוּם לֵךְ אֶל-נִינְוֵה, הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא עָלֶיהָ: 

 כִּי-עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי. יונה פרק א

בספר יונה, אשר אנו היהודים קוראים ביום כיפור כמופת לתשובה, יש אם כן, עניין משמעותי נוסף אשר אנו מעדיפים להתעלם ממנו: אלהים רוצה את הגויים לא פחות משהוא רוצה את עם ישראל. זהו מסר אוניברסליסטי, אשר אינו נוח לפרטיקולריזם היהודי, ועל כן נוח לטשטש את הסוגיה ולהתמקד רק בעניין החרטה. בעצם הקריאה המדגישה את עניין החרטה ביום כיפור, אנו מטשטשים את הקריאה המשמעותית והדרמטית: בשורת האלהים מושמעת לכלל העולם, כי כולם ראויים, ולכולם יש פוטנציאל להיות בני אלהים. 

המסר האוניברסליסטי הזה הוא בלב הסיפור של ישוע בעברה השני של הכנרת, במקום המזוהה עם "כורסי" וידוע באופן פופולרי בשם "נס החזירים". אוונגליון מרקוס, אשר מתחמק מלהזכיר את השם "יונה", עושה הכל כדי שנראה את דמותו מבעד לעלילה הבאה:

הסערה הפוקדת את הכנרת בעת שישוע עבר צד, היא הסערה של הבשורה! ישוע, הבשורה, רצון האלהים עוברים מארץ היהודים (הגליל) לארץ הדקפוליס (ערי הגויים, כגון סוסיתא הנחשפת בהדרה בשנים האחרונות)!   נינוה היא הקדימון לארץ הגרשיים ("הֵם בָּאוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם, אֶל אֶרֶץ הַגֵּרָשִׁיים" לפי מרקוס 5) או ארץ הגדריים ("כַּאֲשֶׁר בָּא אֶל עֵבֶר הַיָּם, אֶל אֶרֶץ הַגַּדְרִיִּים" לפי מתי 8). לחצות את הים זה כמו לחצות את הרוביקון! לחצות קו הפרדה אסור ומסוכן לתודעה היהודית!

 הֵם בָּאוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם

  They came to the other side of the sea

 Καὶ ἦλθον εἰς τὸ πέραν τῆς θαλάσσης       

ולכן יש סערה גדולה ומסוכנת, כמו אצל יונה :

וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יְהוָה; וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אֳנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ, וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה, מִלִּפְנֵי יְהוָה.  ד וַיהוָה הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל-הַיָּם  וַיְהִי סַעַר גָּדוֹל בַּיָּם; וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר. וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל-אֱלֹהָיו, וַיָּטִלוּ אֶת-הַכֵּלִים אֲשֶׁר בָּאֳנִיָּה אֶל-הַיָּם לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם;

התרדמה בסירה של תלמידי ישוע אינה משאירה מקום לפקפוק-  זוהי חזרה על ספור יונה הנרדם בירכתי הסירה:

וְיוֹנָה יָרַד אֶל-יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה, וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדַם. וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחֹבֵל  וַיֹּאמֶר לוֹ מַה לְּךָ נִרְדָּם; קוּם  קְרָא אֶל אֱלֹהֶיךָ  אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹהִים לָנוּ  וְלֹא נֹאבֵד.

הסיפור של יונה הוא של התנגדות לפנות לגויים ולכן הסערה, ההטלה לים וכל שאר תלאותיו – הן הדרך בה אלוהים מבהיר לו שלא יוכל להתחמק מהשליחות ל"אחר" ומרצון האלהים. ישוע הוא "יונה משופר"... משום שאינו מתנגד, וכשליח האל הוא יודע ומציית מלכתחילה לשליחות המופנת לכלל האנושות. בעת שתלמידיו מפחדים, מסרבים לצאת מהסירה בצד השני. שימו לב: הם (ישוע והתלמידים) חצו את הים – זה בלשון רבים, אבל רק הוא  (ישוע) יוצא מהסירה – זה לשון יחיד! "הֵם בָּאוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם, אֶל אֶרֶץ הַגֵּרָשִׁיִּים. 2 אַךְ יָצָא מִן הַסִּירָה וְהִנֵּה בָּא לִקְרָאתוֹ אִישׁ..."  (מרקוס ה). התלמידים הם עדיין סוג של יונה – מתכחשים לרצון האל לעבור את גבולות היהדות האתנוצנטרית לעולמם של הגויים.

ישוע מטהר את המקום מטומאותיו, באופן סמלי בכך שמטהר את אחוז השדים (כאן החשיבות של השם של האיש בסיפור: הוא נקרא "לגיון" – כלומר הוא שיא ההזדהות עם העולם הרומי, ואלו השדים שמצויים בו עוברים לחזירים – שהם ביטוי נוסף למהות של הפגניות הרומית) :

ולבסוף  -

"כְּשֶׁנִּכְנַס לַסִּירָה בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ אֲחוּז הַשֵּׁדִים לְהִשָּׁאֵר אִתּוֹ, אַךְ יֵשׁוּעַ לֹא הִרְשָׁה לוֹ כִּי אִם אָמַר אֵלָיו:

 "לֵךְ לְבֵיתְךָ אֶל מִשְׁפַּחְתְּךָ וְהַגֵּד לָהֶם מַה שֶּׁעָשָׂה לְךָ אֱלֹהִים בְּרַחֲמָיו עָלֶיךָ."

כלומר ישוע אינו מתכוון שהבשורה תשאר נחלתו של צד אחד של הכנרת, או נחלתו של איש אחוז שדים שנטהר. הבשורה צריכה להיות נחלת כלל העולם, ונתחיל בנינוה – כלומר הדקפוליס!

 " הוּא הָלַךְ וְהֵחֵל לְהַכְרִיז בְּעֶשֶׂר הֶעָרִים/ בדקפוליס  (ἐν τῇ Δεκαπόλει) אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ יֵשׁוּעַ".

נס החזירים' בפסיפס מתקופה המקבילה לבית הכנסת בחוקוק - אבל ברוונה שבאיטליה'

"הלקח" / "האות" של יונה – הוא שלאלהים יש תכניות לכלל האנושות. כולם חוטאים, כולם מוזמנים לחזור בתשובה, כולם מוזמנים לשערי שמיים. אין סלקטורים שם לצבע עור, לDNA, או לזכות אבות. רק הכוונה והמעשים של האדם יקבעו אם הוא יהיה אזרח מלכות השמיים.

בקפלה הסיסטינית המפורסמת, במקום בו צייר מיכאלאנג'לו תקרה מפוארת שנים ארוכות ומיגעות כדי לספק את רצונותיו של יוליוס השני, (האפיפיור הגדול, לטוב ולרע, של הרנסאנס), מצוירים סיפורי מקרא בלבד, ודמויות מקראיות, בהן בולטות דמויות הנביאים.

ירמיהו, ישעיהו ויחזקל

ירמיהו, יחזקאל, ישעיהו, דניאל ועוד, אבל דווקא מעל המזבח, מעל קודש הקודשים של הכנסייה הפרטית של האפיפיור, בדיוק מעל לראשו בעת שמכהן בקודש... מצויר יונה הנביא!! אי אפשר לטעות בו– ולא רק משום ששמו כתוב. יש גם דג – כאטריבוט מזהה. אולם השאלה מדוע בחר מיכאלאנג'לו דווקא לשים את יונה מעל המקום הקדוש, ועוד עם פוזה לא מחמיאה של פישוק רגליים חשופות, מעלה תהיה...

יונה הנביא, מצויר בתקרת הקפלה הסיסטינית, מעל המזבח האפיפיורי! מיכאלאנג'לו, מאה 16

האם ערך מיכאלאנג'לו חיסול חשבונות מול יוליוס השני? (תקראו את הספר "תקרת האפיפיור" אם טרם קראתם, כדי ללמוד ברצינות על מערכת היחסים בינהם), האם רצה להזכיר לאפיפיור את שליחותו בשעה שהאפיפיור עסוק בבריחה מהאלוהים למען סיפוק תענוגותיו ורצונותיו הארציים כל כך? האם רצה לומר לאפיפיור שרומא גרועה מנינוה שיש צורך לעשות שק ואפר לארבעים ימים לפני שרומא מתהפכת?... זו כמובן קריאה שערורייתית, שהציע מחבר הספר

The Sistine Secrets : Michelangelo's Forbidden Messages in the Heart of the Vatican

את הספר קבלתי מדינה קליימן (תודה דינה!) ואינני חושבת שצריך לקחת אותו יותר מדי ברצינות, אבל דווקא את הפרשנות הזאת אהבתי.

 הסיפור הזה של יונה כקורא לחוטאים באשר הם, משאירה את הכנסייה עם טעם של "עוד"... יש בכנסייה 'צום יונה', יש 'תפילת יונה' (ארחיב בהזדמנות), ובעיקר יש תשובה אחרת לשאלה למי מיועדת בשורת האל? יונה הוא הנביא שהעדיף להשאר בבית (יודעים איפה נמצאת 'גת חפר' – מקום הולדתו של יונה לפי ספר מלכים? חמש דקות מנצרת!! במשהד, ויש אפילו מסגד בלב הכפר שנקרא "נבי יונאס", כלומר יונה הנביא, ולכן גם השכונה וההר בנצרת - הר יונה) , או לברוח. ישוע מנצרת – חצה את הים הסוער, כפי שיעשה יותר מאוחר ממשיכו האמיתי – פאולוס.

פאולוס מטרסוס, אשר לפי יוסף בן מתיתיהו, היא תרשיש המקראית (שימו לב לאירוניה!), הופך את בשורת ישוע לבשורה האוניברסלית המוחלטת. הוא יצא מירושלים לקצוות תבל. הוא יוצא להורג ברומא, אבל כנראה עם חיוך על השפתיים: סוף סוף יונה מושלם, ששט מערבה, לא כדי לברוח אלא כדי להשלים את מה שתכנן האל: נינוה=דקפוליס=רומא.

כי מציון תצא תורה, ועם יונה משופר (כלומר ישוע, פאולוס וממשיכיו) היא תשוט עד קצווי תבל.

* תודה גו'די מגנס, הארכאולוגית המדהימה והחופרת של חוקוק, על ההזדמנות להרביץ תורה בעניין יונה. כמוך אני "מתה" לדובב את אנשי חוקוק במאה החמישית ולברר איתם מדוע הקדישו פסיפס גדול לסיפורו של יונה. זה לא בגלל מסר האוניברסליות, זה די בטח...

ועכשיו אפשר להנות מקצת שירים על יונה...

פייק ניוז בבירת ישראל

מי  שלא קרא/שמע/ידע פרטים בבלוג שלי בלקים המצורפים

בעקבות האירוע אני מארגנת ביקור סולידריות לארמנים שהותקפו (הסטודנטים ומנהל הסמינר) ברובע הארמני. פרטים נוספים יגיעו בהמשך, וכרגע, מי מכם שמרגיש שהוא רוצה  להביע הזדהות ולהיות חלק מאלטרנטיבה יהודית הגונה ואוהדת - מוזמן להשאיר פרטים בלינק הזה

השתלמות מורי דרך לארמניה ההיסטורית (דרום מזרח תורכיה)
בהדרכת שלום ינקלביץ ויסכה הרני | 10-18/10/2019

נשארו מקומות אחרונים לסמינר באוקטובר. סיור באזור מיוחד במינו, איתי ועם הארכאולוג שלום יענקלביץ'. נתחיל באנטיוכיה ונסיים למרגלות האררט, דרך ארצות החיטים, האשורים, הארמנים וכמובן – ארצו של אבהרם אבינו. (אגב, נשוט ללא סערה, באגם ואן לכנסיית אחטמר – ונראה את תבליט האבן של יונה הנביא... ) 

חדש באתר - סמסטר א' תש"פ

מכון אבשלום מזמין אתכם  לאחר צהריים של היכרות

יום רביעי, 5/9/18 בין השעות 20:30-17:00

היום הפתוח יתקיים באודיטוריום מכללת לוינסקי לחינוך, רח' שושנה פרסיץ 15, תל אביב
בין השעות 17:00 – 17:30 יתקיים ייעוץ למתעניינים
הכניסה חופשית, בהרשמה מראש במשרדי המכון