הדלת המסתובבת של אנטוליה
אתמול הם, היום אתם, ומחר מי יגיע??

פגשתי הקיץ ארמנים, סיריאנים, יוונים, יהודים והרבה, הרבה מאד תורכים.

שבועיים בתורכיה מאפשרים בלי סוף חוויות נופיות, תרבותיות והיסטוריות. הגעתי למרכז אנטוליה שבתורכיה בשיאו של קיץ, כדי להשתתף בטקסי העלייה לרגל של הסוּפים העלֶווים (לא לבלבל עם עלַווים!!). פעם בשנה, תחת שמש קופחת של רמת אנטוליה, במקום בו קבור המייסד חאדג׳י בקטאש, בן המאה ה-13, מגיעים אלפי מעריציו מרחבי תורכיה, איראן ותפוצות גרמניה. רבים מחסידי חאדג׳י בקטאש הם בכלל כורדים, וכך התבבלו להן (מלשון בבל) תורכית, כורדית וגרמנית במקום שכוח-אל זה. 

אני, הח׳ליף עלי וחאדג׳י בקטאש

אני מודה מקרב לב לדנצ'ו ויורם ארנון שהביאו אותי לשם. בגדול - במהלך שעות ארוכות של ישיבה משותפת (גברים ונשים, מכל הגילאים) על שטיח מול "כהני" הטקס, התפתח שילוב של תפילה, קריאות, תנועות, מוסיקה, בכי, ריקוד ובעבור אחד או שניים - אקסטזה. שמותיהם של אללה, מוחמד ועַלי נאמרו שוב ושוב, אבל החוויה המדיטטיבית והרגשית הייתה מעולם אחר, שאינו יכול להיות משויך לאסלאם דוגמטי. אבל החוויה המדיטטיבית והרגשית הייתה מעולם אחר, שאינו יכול להיות משויך לאסלאם דוגמטי. 

שוחחתי עם שתי בחורות צעירות, אינטליגנטיות ודוברות אנגלית (עניין נדיר לכשעצמו שם במרכז אנטוליה...). האחת אמרה שהיא "עלֶווית" (ולקחה אותנו לג'ם, לטקס המדהים) והאחרת אמרה שהיא "בקטאשית" ולא "עלֶווית" - מה שבלבל אותי לחלוטין. אינכן אותו דבר, תמהתי?? והיא ענתה שה-"בקטאשיות" היא תורת חיים ולא דת. ומה היא התורה הזו? תמהתי, והיא ענתה משהו שנשמע לי הכי קרוב ל-"סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורודפהו".

כל לימודיי בתחום מדעי הדתות, נראו לפתע כהערות שוליים לדבר האמיתי.

חאדג׳י בקטש מימין, הח׳ליף עלי משמאל

המסע לחדג'י בקטאש נתן לי הזדמנות נוספת לחזור, לשהות ולטייל בקפדוקיה המדהימה, ארץ מחוררת בכנסיות ומנזרים מהתקופה הביזנטית, אשר באזור זה נמשכה למעלה מאלף שנים.

הפרופ' המוסלמי ביכַּה את העובדה שממצאיו ופרסומיו לא עזרו, והשרידים הביזנטיים הושמדו, כוסו, טויחו ורק למראית עין חלקם מוצגים באופן חובבני.

לרגעים הייתי שרויה בבלבול, כזה האוחז את הצליין הנוצרי, הזוכה להדרכה מיהודי המהלל ומשבח את פועליו של ישוע הנוצרי. וכך שאלתי את עצמי, האם הוא נוצרי בסתר ליבו, או סתם מאוהב בתרבות הנוצרית והביזנטית אשר נכחה פה אלף שנים? הוא ליטף באהבה את הכתובות היווניות כאשר לפתע שלף פנס והראה אותן מתחבאות (לרוב מונחות הפוך, משום שבשימוש המשני שלהן כבר לא היה משנה מה כתוב). הוא רחש בוז לפעולות החידוש שכיסו את הפרסקאות שזיהה, והתמוגג מהשימוש המוגבר בסמל הצלב, כקישוט האולטימטיבי בתקופות של הרס האיקונות במאות 8-9, תקופת האיקונוקלאזם.

איקונוסטזיס שהפך לקישוט, בכנסיית המנזר של גרגוריוס הגדול בקפדוקיה שהפכה למסגד

ההתלבטות שלי לגביו נגמרה באחת, כבאבחת חרב. בעת שנפרדנו, הסביר שמחר יום חג, ועל כן יהיה עמוס באתרים השונים. מה החג, תהיתי בעודי מנסה להיזכר - מה יכול להיות בתאריך הסתמי שלושים באוגוסט? בחיוך ובסיפוק ענה:

"יום הניצחון של תורכיה!" תהיתי: "הניצחון על מי??" - "כן, הניצחון התורכי על היוונים וסילוקם."

כן, כך הוא סיפורה של אנטוליה: ארץ החיתים אשר הייתה גם ארץ האוררטו, שהייתה אסיה היוונית ואח"כ רומית וביזנטית. ואז, ביום לא בהיר אחד, הופיעו שבטים תורכיים אשר חמסו את המרחב וכעבור מאות שנים נוצרה אימפריה עות'מאנית אדירה שממנה נותרה תורכיה המודרנית.

בסרטון הבא קצת ממראות חג הניצחון התורכי (מזכיר מצעדים צבאיים בצפון קוריאה)

ומה עם הארמנים באנטוליה ובאיסטנבול? טוב, ברור שבאנטוליה הם אינם. כנסיות ומנזרים חרבים מזכירים שהייתה זו בעבר 'ארמניה המערבית', לא פחות משהייתה 'אסיה היוונית'. ארדואן "בנדיבותו", החל לאפשר לארמנים לחוג מיסה פעם בשנה בכנסייה החשובה אחטאמאר, המצויה על אי באגם בשם ואן, בקצה המזרחי של אנטוליה. זה יקרה ב-8 לספטמבר 2019, וליום אחד המתחם לא ישמש כמוזיאון מטעם המדינה התורכית, אלא יחזור לתפקוד המקורי שלו: צליינות ותפילה.

כנסיית הפנטוקרטור באיסטנבול שכה למסגד. שימו לב לחוסר ההתאמה בין כיוון הטפסים ובין גומחת התפילה למכה

זכיתי לפגישה עם האב הנכבד טָטול, המזכיר הכללי של הפטריארכיה הארמנית באיסטנבול. קבלת הפנים בפטריארכיה הייתה חמה ביותר. לאחר הקפה, השיחה, הסיור במקום ובמוזיאון קבלתי מתנה מכובדת: שני כרכים על אוצרות הפטריארכיה הארמנית של איסטנבול, ואכן, לא חסרים אוצרות. עשרות כנסיות עדיין עומדות בעיר איסטנבול ולפחות 70,000 ארמנים חיים בה (מעטים מחוצה לה). האוצרות של אנטוליה נבזזו ונעלמו עם חורבן האוכלוסייה, כך שהאוצרות הקיימים הם ברובם המוחלט מאיסטנבול. בראשית המאה ה-20 היו ארבעה מיליון נוצרים במרחב (כולל יוונים וסיריאנים שכנסיותיהם פזורות בחלקיה השונים של איסטנבול) ואחרי 1922 נותרו 2%. נדמה שרובם מכונסים באיסטנבול.

סיפרתי למזכיר הכללי של הפטריארכיה והמארח שלי, שאערוך השנה בפעם הרביעית יום עיון למורי דרך על הג׳נוסייד הארמני. הוא לא אמר דבר, ומיד נזכרתי כמה מסוכן ומורכב הוא לחיות יחד ומתחת לשלטון התורכי. מבחינתו, שתיקה בנושא זה הוא מנגנון הישרדות. לצערי, לא הספקתי לצלם אותו יושב במשרדו, כאשר לצידו מתנוססת תמונה עצומה של... מֶהמֶט הכובש! אותו סולטן מהמט, אשר במאה ה-15 חיסל את האימפריה הנוצרית הגוססת ואת קונסטנטינופול הביזנטית, היה זה שהזמין את הארמנים להתיישב בעיר...

אז לאחר שהפנמתי שאנטוליה היא אב טיפוס למרחב חסר רחמים של שבטיות, אתניות, לאומיות וטענות צדקניות, נבהלתי מההשוואה למרחב אחר המוכר לי. החלטתי שכל זה גדול עלי, ואינני אלא מבקשת להיצמד למדד האנושי:

"סור מרע, עשה טוב. בקש שלום ורודפהו"

איחולים לשנת לימודים פוריה וללא יריקות
הזמנה למפגש:

בשבוע הבא מתארגנת הליכה משותפת של יהודים חילונים ודתיים לפטריארכיה הארמנית בירושלים, לאחל שכנות טובה, לאחל שנת לימודים פורייה לכל תושבי הרובעים. אך בעיקר, לטכס עצה כיצד להתמודד עם הנוהג המזעזע של יהודים מסוימים לירוק על נוצרים בכלל וארמנים בפרט, ברחובות העיר העתיקה.

אני מזמינה את כל מי שעניין היריקות על בני-אדם חורה לו, לבוא לרובע הארמני ביום חמישי הקרוב. נפגש בשעה 15:45 ליד מוזיאון חצר היישוב הישן, ברחוב אור חיים 6, ברובע הארמני. משם נלך לאחל למנהל הסמינר הארמני ולתלמידים שנת לימודים מוצלחת, ושלא ידעו עוד השפלות מסוג זה.

אנא שדלו חובשי כיפות לבוא עמכם, אשר יאשרו שאין זו דרכה של היהדות התורנית.

בהזדמנות זו נגיש שלט  למנהל הסמינר הארמני ותלמידיו ,הנושא את המשפט הבא  בעברית ובארמנית:

Նորա ճանապարհները հաճելի ճանապարհներ են, եւ նորա բոլոր շաւիղները խաղաղություն են

(Առակ. 3:17)

דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי-נֹעַם;    וְכָל-נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם.

(משלי ג' יז.)

עדכון לגבי כנס חידושים בחקר ים הגליל
אנחנו מצטערים להודיע שההסעה בוטלה*
אם אתם מעונינים לחלוק נסיעה ודלק או מחפשים טרמפ אנו מלאו פרטים בלינק הזה

** לאור הרישום העצום עברנו לבית גבריאל