על שלושה 'עצים' בפסיפסים הצלבניים של כנסיית המולד:

עץ הגנאולוגיה, עץ הצלב ועץ המנורה.

המידע הפעם יוקדש לעיטורים בכנסייה, לא לטקסטים ולא לציורי הסצינות מחיי ישוע. אמנם הכל ביחד מתקשר והופך למניפסט תאולוגי מרהיב, אבל על המכלול של העיטור הכנסייתי תוכלו לשמוע בהרצאתה של פרופ' קוחנל ביום העיון המיוחד שיוקדש לכנסיית המולד ב-  6-1-2020 .

אז הפעם הנושא הוא 'על שלושה עצים בכנסיית המולד'...

שלושתם הם ייצוגים סמליים ל- 'עץ הבראשית', 'עץ החיים', אשר יחזור ויופיע שוב באחרית הימים.

בספר הראשון, הפותח את המקרא, נכתב:

" וַיַּצְמַח ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן..."

(בראשית פרק ב').

בספר האחרון של המקרא הנוצרי, מתואר העץ העתידי:

 "בְּאֶמְצַע רְחוֹב הָעִיר וְעַל שְׂפַת הַנָּהָר מִזֶּה וּמִזֶּה - עֵץ חַיִּים עוֹשֶׂה פֵּרוֹת שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה פְּעָמִים, בְּתִתּוֹ בְּכָל חֹדֶשׁ וְחֹדֶשׁ אֶת פִּרְיוֹ, וַעֲלֵה הָעֵץ לְמַרְפֵּא הַגּוֹיִם"

(ספר ההתגלות, פרק כב').

הציטוטים לעיל טובים ומתאימים במיוחד לתקופה זו, שבה מקשטים עצי חג המולד את בתיהם, כנסיותיהם ויישוביהם של הנוצרים ברחבי העולם. העץ הירוק הוא הביטוי לכוח הצמיחה וההתחדשות, השרידות והתקווה. בעיצומו של החורף – הפיזי ו/או הרוחני – העץ מהווה סמל לעתיד של לבלוב, והבטחה לאביב ולפריחה.

האם בכנסיית המולד היו עצי חג מולד בתקופה הצלבנית?... לא, בודאי שלא... אבל כן היו עיטורים של עצים סמליים על הקירות, סמלים אשר בישרו נצחון ונצח.

1. עץ שושלת היוחסין = חוטר יִשי (פסיפס שהיה ואיננו עוד!)

נתחיל בעץ הראשון – עץ הגנאולוגיה (=שושלת יוחסין), עץ  אשר לצערנו לא שרד... אבל ידוע לנו מעדויות ומתאורים של עולי רגל לדורותיהם. 

בקיר המערבי, כלומר קיר הכניסה של כנסיית המולד, בחלק הפנימי הנמצא בכנסייה, היה פסיפס של שושלת ישוע.

 איור של הקיר המערבי של הכנסייה: מעל הדלת היה פסיפס עם עץ היוחסין ודמות אברהם בבסיסו. זאת אנו יודעים רק בזכות תאוריהם של מבקרים בכנסייה במחצית האלף השני, המוסיפים שבפסיפס היו ציטוטים של הנבואות המקראיות על בואו של ישוע המשיח בבית לחם ואפילו מטקסט חוץ מקראי - 'חזון הסיבילה' של וירגיליוס.

ישוע היה צאצא של אברהם אבינו ושל דוד המלך,ככתוב בפרק הראשון של הברית החדשה. הגנאולוגיה בפרק א' באוונגליון מתי (השונה מעט מהגנאולוגיה באוונגליון לוקאס), מונה שלושה מחזורים של 14 דורות:

מחזור ראשון מאברהם ועד דוד, 

מחזור שני מדוד ועד גלות בבל,

מחזור שלישי מגלות בבל ועד ישוע.

שני דברים (לפחות) צפים ועולים מקריאת הסיכום השושלתי:

א. תכנית האלוהים אינה רנדומלית (אקראית): ההיסטוריה היא כמבצע צבאי מתוכנן לתלפיות: בשלושה חלקים, במחזורים של מספר טיפולוגי (14 הוא כפולה של המספר הטיפולוגי 7 , וגם סכום האותיות עבריות של השם "דוד" בגימטריה).

ב. ישוע הוא הפסגה של האבולוציה המונותיאיסטית: 1. אברהם שבר את הפסילים והגדיר את האמונה באל אחד  2. דוד ייסד את ירושלים כמקום לבית האלהים /המקדש 

3. גלות בבל הייתה חורבן המקדש הראשון וטריגר להקמתו השנייה  4. ישוע מבשר את החורבן של מקדש ירושלים הארצי, ומכין אותנו לעידן של מקדש שלישי... הוא בעצמו.

הגנאולוגיה/ שושלת היוחסין, היא הבטחה אלוהית לגבי העתיד. הבטחה שיפעל דרך המין האנושי, למען המין האנושי.  הבטחה אלוהית באמצעות בני אברהם ולמענם. מה יותר מתאים מלתאר את השושלת היוחסין מאשר באמצעות עץ? אברהם הוא בסיס הגזע, בקרבת השרש, הדורות הממושכים הם המשך הגזע והענפים, ובקצה העץ ולמעלה – המשיח, העתיד.

בהקשר זה מתאים גם לצטט את ההבטחה שניתנה לישעיהו , ואשר יוחסה לדוד המלך:

"וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה" (ישעיהו פרק יא').

בהמשך הפסוקים נכתב:

"וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד",

ובכך רואים הנוצרים בשורה חד משמעית לגבי ישוע כמשיח בן דוד, משום ש- "עֹמֵד לְנֵס עַמִּים" פירושו לגויים ולא רק לעם ישראל.

בכל מקרה, הגנאולוגיה המובילה מאברהם לישוע דרך דוד המלך, נקראת באופן איקוני (באופן תאורי) – "גזע יִשַׁ֗י". גם בזכות הפסוקים המקראיים הנ"ל, וגם בזכות זיהוי מקום המולד של ישוע, באותה עיר של יִשַׁ֗י ושל דוִד בן יִשַׁ֗י.

יצירות אמנות כנסייתיות מתארות את הגנאולוגיה בדמות עץ: השורש, או גזע העץ הוא דמות אדם שוכבת, שאפשר להבינה כ- אברהם או כ- יִשַׁ֗י. למעלה ממשיך העץ והופך למסועף עם דמויות מקראיות רבות, לעיתים בתוספת של הנביאים, והעיקר – שנראה את דוד, את מרים ואת ישוע.  

הנה דוגמאות מאירופה, מאותה תקופה של עיטורי הפסיפס של כנסיית המולד, בכתב-יד  קפוצ'יני  ובויטראז' בקתדרלת שרטר שבצרפת. נסו לאתר את הדמויות:

דוגמה מודרנית לחלוטין לייצוג אמנותי של עץ היוחסין נמצאת בכניסה לכנסיית סנטה קתרינה של הקתולים, הצמודה לכנסיית המולד בבית לחם. תבליט ברונזה גדול ומרשים, מראה עץ שבבסיסו אברהם ובראשו – ישוע. היצירה נעשתה ע"י אמן פולני, ובורכה ע"י האפיפיור בנדיקטוס כאשר ביקר בארץ ב- 2009. בהזדמנות אחרת אנתח את היצירה כולה, אך לעת עתה כדאי להביט בה ובחלקיה.

היצירה בצורת עץ זית רחב נוף, שבמרכזו דוד כרועה צאן צעיר, וממעל - ישוע:

שמו של אברהם נמצא בבסיס של גזע העץ:

בכנסיית המולד היה המשך אמנותי ותאולוגי ל "גזע ישי" ששרד עד המאה ה – 17:

 על קירות הנאוויס (האולם המרכזי של הכנסייה), תוארו בפסיפסים ראשיהם ושמותיהם של דמויות שושלת בית דוד, ולמזלנו שרדו כמה, כדוגמה למה שהיה לאורך כל הקירות.

בקיר הדרומי שרדו שבעה ראשים, ואלו הם: עַזּוּר, צָדוֹק, יָכִין, אֱלִיהוּד, אֶלְעָזָר, מַתָּן, יַעֲקֹב. 

שמותיהם מופיעים בפרק א' של מתי:

14 עַזּוּר הוֹלִיד אֶת צָדוֹק, צָדוֹק הוֹלִיד אֶת יָכִין וְיָכִין הוֹלִיד אֶת אֱלִיהוּד. 15 אֱלִיהוּד הוֹלִיד אֶת אֶלְעָזָר, אֶלְעָזָר הוֹלִיד אֶת מַתָּן וּמַתָּן הוֹלִיד אֶת יַעֲקֹב.

ואם אתם תוהים על איזה יעקב מדובר בסופה של הרשימה, ובסופו של הפסיפס שבקיר, אז אין זה 'יעקב אבינו', אלא - יעקב הסבא של ישוע! ככתוב: 

16 יַעֲקֹב הוֹלִיד אֶת יוֹסֵף בַּעַל מִרְיָם אֲשֶׁר מִמֶּנָּה נוֹלַד יֵשׁוּעַ הַנִּקְרָא מָשִׁיחַ.

 יעקב זה שבפסיפס שולח ידיים לכיוון הבאים שלא שרדו...  כלומר ליוסף (שאמור היה להיות על המשך הקיר) ולכיוון האפסיס של הכנסייה שבו הייתה מרים - (בפסיפס יחד עם דוד ויחד עם אברהם אבינו !...)  האפסיס, המצוי מעל מערת המולד, היה מוקדש למרים, שהרי כל הכנסייה הייתה מוקדשת למרים. מקורות שונים מהאלף הראשון מכנים את כנסיית המולד – כנסיית מרים!

2.  עץ / צלב אבני-החן  (ובלטינית:  Crux Gemmata)

בקיר הצפוני של כנסיית המולד, לצד הכתובות שתרגמנו בניוזלטר הקודם (דצמבר 2019), של מועצות סרדיקה ואנטיוכיה, מצוי צלב מרהיב, על רקע עצים עתירי עלווה.

 צלב זה שרד למזלנו ברובו! זה אינו צלב פשוט, אלא צלב מקושט ומעוטר באבני חן ('גמות'), בסגנון הידוע בשם: Crux Gemmata.  

הצלב נמצא במרכזו של הקיר הצפוני, בין תיאורי הוועידות ששרדו (סרְדיקה ואנְטיוכיה) ובין אלה שלא שרדו. הסיבה הפרוזאית להופעתו של אלמנט זה, צלב אבני החן, היא עניין של סימטריה. הצלב משלים את חלוקת הקיר הצפוני ל -7 חלקים, כמו שמחולק הקיר הדרומי. בצד דרום, חולק הקיר לשבעה חלקים, כמספר הוועידות האקומניות: נִיקאַה הראשונה, קונסטנטינופול הראשונה, אפסוס, כלְקדון, קונסטנטינופול השנייה, קונסטנטינופול השלישית ונִיקאַה השניה. שבע הןועידות הופיעו במלוא הדרן הויזואלי והתאולוגי - עד שניזוקו, ונותרו מהן רק חלקים (מלבד ועידת קונסטנטינופול הראשונה שנותרה בשלמותה). 

מנגד, בקיר הצפוני,  הוקדש העיטור לשש הוועידות המקומיות: קרְתָגוֹ, לַאודִיקאָה, גַנְגְרָה, סַרְדִיקָה, אַנְטִיוֹכיָה ואַנְקִירָה. כדי שתתקיים סימטריה בין הקירות, "נדחף" הצלב היפהפה, בין שש הוועידות והפך את הקיר למחולק לשבעה חלקים.

הוספת הצלב חילקה את שש הוועידות המקומיות לשני חלקים שווים על הקיר, ו'על הדרך' גם העניקה תוקף תאולוגי להחלטות.

"קְרוקְס גֵמָטָה" הוא צלב המעוטר לפחות בצדו האחד באבני חן, וללא גופו של הצלוב. לעיתים מניין הגֵמוֹת (אבני החן) הוא שתים עשרה,  כמניין השליחים – כפי שנדמה שיש בפסיפס הזה שלפנינו. צלב אבני - חן היה נפוץ בנצרות המוקדמת ובימי הביניים ודוגמאות קלאסיות הן לפניכם:

א. הצלב בפסיפס בכנסיית סנט אפולינרי אין קלאסה ברוונה באיטליה מהמאה ה – 6.

ב. צלב הקיסר יוסטינוס השני מהמאה ה – 6, אשר עודנו בשימוש ליטורגי בכנסייה!

כל צלב אבני – חן, הוא צלב טְרִיומְפַלִי  , כלומר סמל לנצחון. הצלב איננו תבוסה אלא הצלחה, איננו מוות אלא תחיה!  צבע הזהב ואבני החן מהווים סמל לנצחון החיים על המוות, והעץ הופך במקום עץ המוות ל - Arbor vitae = עץ החיים!  עץ גן העדן שהוזכר בתחילת המאמר, הוא עץ חיים בזכות הצלב,  כדברי קירילוס בישוף ירושלים: "בין העצים, עץ הצְלָב" (הרצאות למועמדים לנצרות 13:39).

ערכים אלה של הצלחה, נצחון ותחייה מקבלים משנה תוקף בצלב זה שלפנינו:

מאחורי הצלב המרהיב, ומשני צידיו, עצים ירוקים, עמוסי עלווה ופירות.

הצלב הזה ממוקם בין הועידות וכאילו מאשר את תוקפן, ובנוסף, גם מזכיר שכל המקבל את ישוע ואת הכנסייה (על החלטותיה!) – יזכה לעץ החיים האפוקליפטי, העץ שמתואר בפרק האחרון והעתידי של הברית החדשה (ההתגלות, פרק כב').

הצלב הטריומפלי הזה, מזכיר לי תחריט נפלא, אמנם מאוחר בהרבה, אבל כזה המייצג את התפיסה ש- צלב מותו של ישוע- הוא הצלב הנותן חיים למאמינים.

הדרך לעץ החיים בגן עדן, חייבת לעבור דרך עץ המוות של ישוע. בלעדי הצלב – אין חיים...

3. עץ המנורה 

 שלא כמו צלב אבני החן היחידי בסוגו, ישנם מספר עצי מנורה, אשר עיטרו את המרווחים והפרידו בין הועידות.   

לצמח המנורה שבצילום כאן, יש 'ליווי' של שני צמחים נוספים, אולי ניתן לכנות אותן 'מנורות צרות'. כל צמחי המנורה הם פנטסטיים, עמוסי עיטורים כיד הדמיון: עלים, פרחים, ענפים, כנפיים, ואובייקטים שונים כגון אגרטלים, צלוחיות, וקרני שפע.

שפע הצבעים ובעיקר הרקע המוזהב (כולל שימוש בצדף אם הפנינה), הופך את הצמח למאיר במיוחד. המגוון של הצורות והקומפוזיציות (כל צמח מנורה שונה מהיתר, וכל שלב של המנורה שונה מהיתר) הוא כ'חגיגה בגן עדן'. גם כנפיים של מלאכים הפורצות מהצמח- מזכירות שאמנם מצויים הצמחים הללו, אי שם במרחב שמיימי.

האם אלו המנורות של גן עדן?  או אולי מנורות הפולחן הליטורגי כפי שמעידים כלי הליטורגיה 'המפוזרים' ברחבי הפסיפס? מזבחות, ספרים, כלי קטורת, נרות... אפשר להעביר זמן עם הקבוצה בחיפוש אחרי כל אלה בפסיפס.

ייתכן ועיטור עץ המנורה מטרתו לחבר עבור המבקר בכנסייה, את  החיבור המרתק בין  גן העדן, המקדש והליטורגיה הכנסייתית:

הכנסייה היא מקדש עלי אדמות, ובזכות אמונת הכנסייה

(כפי שמופיע בכתובות) ובאמצעות הליטורגיה (כפי שרואים בעיטורי החפצים הליטורגיים והמזבחות) - אנו חוברים למלאכים ומתעלים למקום שגם נגיע אליו בסוף: 

גן עדן השמיימי.

אחרון חביב מאד:

אני פונה אליכם לקראת חג האורות היהודי!
כמדי שנה, גם השנה אנו מבקשים מארחים עם רצון וסקרנות... לארח גויים להדלקת נרות חנוכה. מסורת זו של פתיחת הסלון היהודי להיות מקום של מפגש חם ומאיר, היא ובעיקר הזדמנות להראות לזולת מסורת והכנסת אורחים בבית יהודי. אנו מחפשים מארחים בירושלים וסביבותיה, ובינהם רצוי שיהיו גם צעירים וגם שומרי מסורת!   
אנא הרשמו בטבלה זו, ובהמשך נחבר אליכם את אותם התיירים/סטודנטים/אנשי דת המעוניינים להכיר ולפגוש יהודים בביתם ובחגם. אתם מוזמנים להפיץ לחברים וקרובים את דבר היוזמה ולהעביר אליהם את הלינק להרשמה. 

לקראת חג חנוכה -  אנא הרשמו להתנדבות להזמין לא יהודים להדלקת נרות ביתית ומשפחתית. הכנסו לטופס, השאירו את הפרטים שלכם, ותבורכו!

למעונינים לקבל עדכונים נוספים
מומלץ להצטרף לקבוצת הווטסאפ
 "מאגר המידע של יסכה הרני"