רצח הנזיר בבאר יעקב – היום לפני 40 שנים.

סיפור קשה, וגם המשכו קשה.

לפני שנים רבות ראיתי ציור קיר של קדוש נוצרי עם משקפיים בחדר האוכל של מנזר גרסימוס (דיר חג'לה). המשקפיים העידו על כך שהקדוש הוא מהעת החדשה, למרות שמימינו ומשמאלו היו מצוירים אבות המדבר מהאלף הראשון. הוא היה אחד מנזירי פטריארכית ירושלים אשר התקדשו, גם אם בעצמו נולד ומת במאה העשרים.

עבר זמן והתחלתי לזהות את אותו הקדוש, אך מצויר אחרת: כאשר הוא כורע ומעליו יהודי עם גרזן רגע לפני שנרצח.

העובדות: 

* בפאתי שכם, מזרחית לתל בלאטה וקבר יוסף, ישנו מתחם נוצרי גדול למדי ובו מנזר, גן עם עצים, כנסייה וקריפטה בה מצויה באר עמוקה ועתיקה. לפי הארכאולוג יצחק מגן, מדובר בבאר רומית, ולפי עדויות מהתקופה הביזנטית (איגריה, אאוזביוס) - זו היא באר מתקופת יעקב (בראשית לג'), ואשר לידה שוחח ישוע עם האישה השומרונית (יוחנן ד). לפיכך נקראה הבאר  בערבית - "ביר אסמריה", והכנסייה  נקראה "כנסיית באר יעקב" ע"ש יעקב אבינו. כמו כן, מוקדשת הכנסייה ל"פוטיני הקדושה", הלוא היא האישה השומרונית. 

* הנזיר האורתודוכסי וראש המנזר, פילומנוס חספיס, היה לבדו בעת תפילת ערבית בקריפטה של כנסיית "באר יעקב" בשכם, בתאריך  29-11-1979, אשר היה ליל סערה סוער במיוחד. שנים שלא חוו סופה שכזאת: מטחי גשם, ברקים ורעמים ש'התפוצצו' בלילה חשוך במיוחד (קשה לדמיין זאת בימים שטופי שמש אלה של חודש נובמבר 2019) ועל כן לא היה מי ששמע את מה שהתרחש באותו לילה.

* בחסות החשיכה והסערה, חדר אורח לא קרוא לתחומי המנזר: יהודי בשם אשר רבו, תושב שכונת שפירא בתל אביב, נכנס כשבידיו גרזן ורימון צה"לי. 

* באותו הערב הוא עזב את המנזר, משאיר אחריו את גופת הנזיר פילומנוס שנהרג ממהלומות הגרזן והרס ניכר מהרימון שהושלך בקריפטה. 

* למחרת היום הגיעה קבוצת תיירים דנים למנזר וביקשה לבקר את הכנסייה ואת הקריפטה. השומר הערבי שהתגורר במקום, והיה ספון באותו לילה גשום בחדרו, פתח את דלת המתחם וביקש לקרוא לנזיר, הדמות הבלעדית המורשית לפתוח את הכנסייה עצמה. לאחר כשעה שלא נענה, ומאחר שחדר הנזיר היה נעול, התקשר לפטריארכיה בירושלים וזו מיהרה לשלוח נזירים שפרצו לחדר הנזיר שהסתבר כריק. בהמשך החיפוש אחר הנזיר, ירדו לקריפטה ושם מצאו את הגופה ואז הזמינו במהירות את המשטרה. הנזיר היה מוטל מת, מתבוסס בדמו ולבוש בבגד התפילה שלו.

* הגופה נלקחה למכון הפתולוגי באבו כביר, שם הוכח כי נרצח במהלומות גרזן. כעבור שישה ימים הוחזרה הגופה לידי הפטריארכיה היוונית אורתודוכסית, אשר הביאה אותה לקבורה בבית הקברות בהר ציון בירושלים. 

* שלוש שנים ניסתה המשטרה למצוא את הרוצח, אך הוא נתפש רק כאשר חדר פעם נוספת למנזר, שלוש שנים אחרי הרצח, ותקף גם הפעם בגרזן. הנזירה המותקפת נפצעה אך ניצלה, והאיש נתפש. 

* חקירתו, עדויות בני משפחתו, ואבחון של פסיכיאטר לא השאירו מקום לספקולציות: אשר רבו היה חולה נפש אשר חווה הזיות שהובילו אותו לשלושה מקומות בהם רצח אנשים: בתל אביב, בלוד ובשכם.  בתל אביב רצח גניקולוג שביצע, בין היתר, הפלות לנשים ובלוד רצח אישה שנחשבה 'לעוסקת בכשפים'. 

* עובדה נוספת היא, שאשר רבו, יליד 1946, היה רווק מסוגר ובודד, נהג משאית לפרנסתו וחזר בתשובה שנים ספורות קודם לכן. בהזיותיו (כפי שתיאר לחוקריו) שמע שמצווים עליו לטהר את הארץ מגילוליה. 

שלוש השנים של אי הודאות, בין הרצח ללכידת הרוצח

הרצח התרחש בליל ה 29 בנובמבר 1979. בתוך שבוע הובאה הגופה לקבורה בירושלים, כאשר הקהילה המזועזעת ובראשה חבריו הנזירים מהפטריארכיה מלווים אותה בדרכה, אשר כפי שתקראו בהמשך - לא הייתה הדרך האחרונה. השמועות רצו מהר: 'לא מדובר בשוד' ו'לא מדובר ברצח מסיבות אישיות'. השמועות מההתחלה דברו על רצח בידי יהודי או יהודים. המשטרה מצידה דווקא בדקה כיוונים פליליים. פילומנוס היה, כך ספרו לי עמיתיו הנזירים מהפטריאריכיה, אדם מסוגר למדי, רציני וישר. את תפקידו זה כראש מנזר "באר יעקב", ירש רק חודשים ספורים קודם לכן, במטרה להעמיד את המקום לסדר, לאחר תקופת אי סדרים וניהול לא תקין. במהלך אותם החודשים שהיה במקום, זכה לביקורים של מטיילים למיניהם: ישראלים שגילו באותו העשור את השומרון ואתריו, וכן קבוצות של צליינים ותיירים אשר מאז ומתמיד (מראשית התקופה הביזנטית) חפצו להשתטח או לבקר את המקום הקדוש. כך גם 'זכה' פילומנוס לביקוריו של אותו אשר רבו, לימים – הרוצח (איננו יודעים כמה ביקורים: אולי שניים ואולי שלושה או אפילו יותר).  בתיק המשטרה צוין שהנזיר התלונן למכריו השונים, כגון לידידו מירושלים, דר' דאוד טליל, ש"יהודי בא והטריד אותו בעניין באר יעקב, ודרש ממנו להסיר את האיקונות והצלבים שבמקום". 

חרושת השמועות בעקבות הרצח עשתה לה כנפיים והיו שספרו גם על גניבה של איקונות מהקריפטה (כולל דיווח שהוגש למשטרה על קבוצת תיירים שראתה איקונה מהמנזר תלויה בהתנחלות של אלון מורה!). היו שספרו על חילול איקונות במקום והיו שהפליגו בסיפורים, כאילו הצבא, המשטרה ומדינת ישראל עשו יד אחת להעלים את הגופה לשישה ימים (הימים שהגופה הייתה במכון הפתולוגי) ושלא למצוא את הרוצח.

הנזיר פילומנוס עושה ניסים, עובר לקבר חדש ומוכרז כקדוש.

כאמור לעיל, בשנת 1982 נמצא הרוצח של הנזיר, אך נמצא בלתי כשיר לעמוד לדין ואושפז בכפייה במוסד לחולי נפש. אפשר היה לנשום לרווחה עם מציאת הרוצח, אולם אי הבאתו לדין ולמאסר כשאר פושעים, עוררה שמועות חדשות: טענו שהוא שוחרר או הועבר לאמריקה. 

בינתיים החליט הפטריארך האורתודוכסי בירושלים, דיודורוס השלישי, להוציא את הגופה מהקבר. זו איננה פרקטיקה מוזרה בעולם הנוצרי: בדיקת מצב השתמרותו או רקבונו של גוף המת – מהווה בסיס להקדשתו. נזירים בפטריארכיה של ימינו היו שם וספרו לי כיצד נפתח הקבר וכיצד נמשתה הגופה. לא כולם תמימי גרסאות באשר למצב השתמרות הגופה, אבל הפטריארך קבע שההשתמרות מספקת ותואמת את ההערצה שהתפתחה לדמותו. בקפריסין, אי הולדתו של פילומנוס, ובארץ הקודש בה בילה את מרבית חייו, היו שהתפללו לפילומנוס וראו בו מרטיר – חדש ("נאו- מרטיר" הוא מונח מקובל לנוצרים שמתו על קידוש השם תחת השלטון המוסלמי העות'מאני). בעולם האמוני האורתודוכסי, הקונסטלציה של רצח במקום קדוש, תוך כדי תפילה, ועוד בידי כופר -  הינה מספקת כדי שייחשב לקדוש מעונה ועל כן גם מליץ יושר בשמי מרום. 

בשנות השמונים הוצאה הגופה פעם נוספת מהקבר על מנת לקוברה בקפלה מיוחדת בכנסיית הסמינר היווני שעל הר ציון (קרוב לבית גובאט/ המכון האמריקאי). מכאן אפשר לומר שמתחיל פרק ב' של הפרשה: משך 24 שנים שכבו השרידים של פילומנוס בכנסייה בהר ציון ומאמינים החלו לפקוד את הקפלה, להתקרב לארון הקבורה, לנשק ולהתפלל. הניסים לא אחרו לבוא. 

מאמינים כורעים מול קברו של פילומנוס בכנסייה.  

במלאות 30 שנים לרצח הנזיר, קרו שני דברים אשר האדירו מאד את תהילתו: הפטריארך החדש תאופילוס (משנת 2007) החליט להחזיר את שרידיו של פילומנוס לכנסייתו בשכם, וביום חגו, בשנת השלושים למותו – להגדירו כקדוש רשמי של הכנסייה האורתודוכסית. מדוע? מה נשתנה? - התנאים הבשילו מכמה בחינות:

1. נמרצותו של אב המנזר החדש משנות השמונים בשכם  – האב יוסטינוס 2. עליית ההערצה של בני הקהילה האורתודוכסית בקפריסין לבן מולדתם שמת על קידוש השם 3. הפטריארך תאופילוס המשיך ביתר שאת את דרכו של הפטריארך דיודורוס (אשר האמין בניסים ונפלאות ואשר החל את התהליך של הערצת הגופה והקדוש) 4. היחסים החמים בין ראש הרשות הפלשתינית דאז – יאסר עראפת וממשיכו, עם הפטריארכיה בכלל ועם ראש המנזר בשכם – בפרט.

1. אב המנזר בבאר יעקב, יוסטינוס.

אב המנזר החדש, יוסטינוס, נערך כל כולו להיות יורש ראוי לפילומנוס. הוא חזר וסיפר למבקרים ולמראיינים אותו את סיפורו של הנזיר פילומנוס בגרסה הבאה: 'פילומנוס נאבק על בסיס קבוע עם המתנחלים בשומרון על זכותו לשבת באתר. המתנחלים היו רוצחי פילומנוס ואלו שהתאנו לו וניסו שנים רבות להפקיע את המקום הקדוש מידי הנוצרים'.  יוסטינוס המשיך וסיפר כיצד המשיכו המתנחלים ואפילו הצבא הישראלי להתאנות לו, על רקע זה. מסיבה זו הכין לעצמו קבר מרשים, בחזית הכנסייה, ולשואלים לפשר הדבר היה מסביר שגם הוא עלול להיות קרבן בנסיבות דומות. 'בעיניו ראה', כך התראיין בספר שיצא בקפריסין על הקדוש פילומנוס, 'כיצד איקונה של פילומנוס מרימה יד ומטה ממסלולם פגזים מטנקים ישראלים שירו באופן מכוון לכנסייה'. 

מאחר וקראתי ראיון (ביוונית) עם האב יוסטינוס, המתלונן על התקפות חוזרות ונשנות ע"י ישראלים והצבא, למרות שהאזור הוא תחת הרשות הפלשתינית מסוף שנות ה - 90 , בקשתי בהזדמנות מהאיש השני בחשיבותו בכנסייה האורתודוכסית לשאול את האב יוסטינוס 'האם הוא עדיין מותקף'. בעקבות הפנייה של אותו הבכיר -התקבלה תשובה אחרת, מרגיעה: לא עוד. כך או אחרת, ליוסטינוס היו יחסים טובים במיוחד עם עראפת, והוא זה שביקש וקיבל את האישור לבניית הכנסייה המונומנטלית במקום (עד אז הייתה רק הקריפטה ובראשית המאה העשרים החלה בניה שנעצרה. הכנסייה הנוכחית השלימה והגדילה את היסודות מראשית המאה העשרים). בחנוכת הכנסייה הייתה תלויה כרזה עם דיוקנו של עראפאת לצד דיוקנו של הפטריארך. מדי שנה בחג של פילומנוס מזמין הנזיר יוסטינוס נציגים מהרשות, את הפטריארך ופמלייתו, המגיעים באופן מיוחד מירושלים, דיפלומטים מקפריסין ומיוון, קבוצות מרחבי העולם האורתודוכסי ומקומיים. בכל שאר ימות השנה פתוח המקום לביקורים ובמקום אפשר לקנות מזכרות עם דמותו של הקדוש, ולקבל חומרים על פרשת חייו ומותו.

  האב יוסטינוס נושא ביום החג גביע ובו טיפות דמו של פילומנוס  -  יוסטינוס מקבל פני אורחים במנזר

2. ההערצה של בני קפריסין לקדוש המעונה, בן מולדתם.

פילומנוס ואחיו התאום נולדו בכפר בשם "אורונתה" בקפריסין ובגיל 14 נשלחו למנזר המפורסם והחשוב "סטברובוני" שבאי. כעבור שש שנים עברו השניים לירושלים, להתחנך בסמינר של הפטריארכיה, שם בחרו את חיי הנזירות ושמם הוחלף לאלפידיוס ולפילומנוס. האח חזר לקפריסין, אך פילומנוס שירת בארץ הקודש 48 שנים עד מותו. 

אנשי קפריסין, נוצרים אדוקים וגאים בנזירות הותיקה והמפורסמת של האי, הזדעזעו קשות מהרצח וזיקה מיוחדת  התפתחה לקדוש מצד משפחתו, אנשי האי,  קהילת הנזירים הקפריסאיים וכן המטרופוליט של מורפו, כהן הדת הבכיר והאחראי בין היתר לכפר מוצאו של פילומנוס. האחרון הוא שהיה לרוח החיה מאחורי פיתוח דמותו של הנזיר כאיש קדוש. ספרים פורסמו על הקדוש, תפילות נכתבו לו ובשנים האחרונות – כנסיות וקפלות הוקדשו לו. נזירות ששמו להן מטרה בחיים – לחקור ולפרסם את תולדותיו ואת ניסיו ממשיכות ומדפיסות מהדורות חדשות של הטקסטים הנ"ל. 

3. הפטריארכים ויחסם לפילומנוס. 

דיודורוס הראשון, הפטריארך שבזמן כהונתו נרצח פילומנוס, היה מאמין ותומך בעל- טבעי. אפשר להדגים זאת במה שקרה באפריל 1991, כאשר הגיע דיווח מהכנסייה האורתודוכסית בזרקא, בירדן, על לחם קודש שדימם על המזבח בעת הפולחן. הפטריארך דיודורוס דווח על המקרה, יצא למקום ואישר את תקפות הנס. לעיתונאי ספקן (חיים שפירו, ג'רוסלם פוסט 3.5.1991) הסביר שאין בכך אלא הוכחה נוספת לנוכחות של ניסים והעל – טבעי בעולמנו. כבר דיודורוס רצה להחזיר את הגופה לשכם, אלא שבתקופתו הכנסייה החדשה טרם הושלמה. 

תאופילוס השלישי, בנסיבות שאינני יכולה לנתח (מומלץ לעיין במאמר של דר' דוד גורביץ' ושלי המופיע בלינק בסוף הניוזלטר), בחר להעניק קדושה רשמית לפילומנוס ולהעביר את קברו לכנסיית באר יעקב. מדי שנה ביום החג, יוצאת הפמליה בראשות הפטריארך לשכם ובכנסייה הוא עורך את הליטורגיה. בכל הפרסומים הרשמיים של הפטריארכיה כתוב באופן שאינו חוטא לאמת: "איש רשע, שהטריד פעמים רבות את הנזיר, במעשה השטן - הרג אותו בברוטאליות בגרזן בעת שהתפלל".  בניגוד לפרסומים המחולקים בכנסייה ובקפריסין - אין בדברי הפטריארכיה או הפטריארך עצמו שימוש בגוף רבים לתאור הרוצח ולא מוזכרים התארים "מתנחלים" או "יהודים". 

כניסתה של הפמליה הפטריארכלית מירושלים לכנסיית באר יעקב ביום החג של פילומנוס המרטיר החדש

4. יאסר עראפאת, פוליטיקה ונטיות אנטי יהודיות 

מאז ומתמיד הציג עראפאת את עצמו כמגן הנוצרים ואין להתפלא על גישתו החיובית לבניית הכנסייה ולידידות עם הפטריארכיה ובני הקהילה באשר הם. קטונתי מלנתח את מארג היחסים האותנטי ואת מארג הכוחות הפוליטי. לא אסתכן בניחוש מה הייתה מידת השמחה אצל הנזיר יוסטינוס כאשר ב- 1998 עברה שכם לידיה של הרשות הפלשתינית. המנזר עמד פעם נוספת בפני עובדה: כופרים מסוג אחר הם בעלי הבית... עראפאת כאמור נתן את ברכתו ואת תרומתו לבניית הכנסייה העצומה בבאר יעקב ונציגיו היו בחנוכת הכנסייה. השנים נקפו והתדרדרות היחסים בין הפלשתינים וישראל, כולל האינתיפאדות שבדרך, עזרו ליצר בהקשר הנוכחי משולש לא קדוש: מוסלמים שומרים על נוצרים אבודים לנוכח יהודים תוקפניים.  השיח על פילומנוס כקרבן בידי מתנחלים חומסי הארץ הקדושה יצא מכל פרופורציה, אבל הפך מוצר נדרש ומעורר הזדהות. מאירלנד הרחוקה ועד רוסיה, מפרסום מקומי ועד ויקיפדיה ו'מילון אוקספורד לקדושים' - עלה נרטיב מוגזם ושקרי. השיח המאשים והתוקפני מדויק בדבר אחד: יהודי רצח את הנזיר פילומנוס באכזריות. אלא שמכאן ואילך השפה, התאורים והמסר הגלוי והחבוי, השתלב עם שיח פוליטי המסמן את היהודים כרודפים וכצולבים של מאמיני ישוע. גלגל ההיסטוריה חזר לאחור: פילומנוס "נרצח ברצח פולחני", טענה ותאורים המזכירים עלילות דם.

במאמר להלן תוכלו לקרוא ניתוח מבריק של עמיתי דר' דוד גורביץ', לשימוש בשיח מסוים כאקט פוליטי. למרות גישתו המתונה והמדייקת באמת של הפטריארך ופרסומיה הרשמיים של הפטריארכיה, קבוצות שונות בנסיבות פוליטיות מעוניינות בגרסה המנופחת והשקרית, וקשה מאד לנסות לעקרה משורש.  

ערפאת בסלון ביתו של האב יוסטינוס ואבו מאזן בחדר האוכל

אז מה נַעֲשָׂה ומה נַעֲשֶׂה ? 

בשנת 2011 פנה אלי הארכאולוג, מורה הדרך והחוקר דר' דוד גורביץ' בשאלה: "מה ידוע לך על רצח הנזיר בשכם"? שכן התיירים דוברי הרוסית חוזרים אליו מבקור באתר עם שאלות ועם דרישה להסבר "מה בדיוק קרה שם".  הנה סיכום הדברים כפי שהציגו התיירים במקום למורה הדרך וכפי שמוצגים בספרות אינטרנטית ובספרות מודפסת:

1. יהודים מאז ומתמיד התנגדו לנוכחות נוצרים בבאר יעקב ובקשו לקחתה לעצמם.

2. בליל 29-11-1979 הגיעה לבאר יעקב קבוצת מתנחלים אשר ביצעה את רצח הנזיר פילומנוס.

3. מכות הגרזן על ראשו של הנזיר נעשו בצורה של צלב.

4. הרוצחים עקרו את עיניו של הנזיר.

5. הרוצחים כרתו את שלוש אצבעות יד ימין, בהן מתווה הכוהן את סימן הברכה בעת התפילה.

6. הרוצח נתפש אך שוחרר.

 במנזר בקפריסין, צויר הרוצח כיהודי סטראוטיפי: חובש מגבעת שחורה, בעל זקן ופאות 

דר' גורביץ' פנה אלי, כאמור, ואכן נכנסתי לעובי הקורה: נסעתי לבקר את הכנסייה בשכם, "עליתי לרגל" לחג של הקדוש, הצטרפתי לאוטובוס של קבוצת צליינים אורתודוכסים ותוך שאני מצלמת ומקליטה את  המדריך, ראיינתי נזירים ובעיקר: זכיתי לעיין בתיקי חקירת המשטרה. קראתי את הדוחות, צפיתי בתמונות הקשות ולמדתי את הפרטים. זאת בזכות הבנתו, אמונו והתנהלותו המקצועית ומעוררת ההתפעלות של ניצב ירושלים דאז, ניסו שחם, שהבין את הצורך בחקירת האמת ובפרסום העובדות לאשורן. הוא הורה לתת ניצב אפריים ברכה, עליו השלום, לאפשר לי עיון בתיק שהיה בזמנו חסוי. העיון בתיק לא השאיר ספק: רצח ברוטאלי היה, אך כל יתר התאורים – פרי הדמיון ופרי האינטרסים. 

מאחר ונאסר עלי לצלם ולהראות את דפי התיק, קבלתי לבקשתי תקציר עדות של המשטרה:

 עניין מעניין אחר, וכדאי לפתח אותו בהזדמנות אחרת, הוא שמעולם יהודים לא בקשו ולא דרשו חזקה על באר יעקב!!! למרות שכבר בברית החדשה מזהים את הבאר עם יעקב אבינו, בחרו יהודים החל מהמאה הרביעית לפחות – שלא להתייחס למקום! עולי רגל יהודים סיירו בכל פינה נידחת - למעט זאת...! בשיחה עם פרופ' אייל בן אליהו, כאשר שוחחנו על מקומות קדושים שיהודים הדירו את רגליהם מהם, בגלל זיקה נוצרית למקום, ציינתי בפניו את ההתעלמות היהודית מבאר יעקב. הפרופ' הודה לי ואמר שאם יוסיף את האתר לרשימה שלו של אתרים שיהודים "מחקו" בגלל ההקשר הנוצרי – ייתן לי קרדיט על תוספת זו ... 

   איקונות בכנסיית באר יעקב: האישה השומרונית משוחחת עם ישוע ליד הבאר ויעקב אבינו ליד הבאר

מאז התחלת מחקרנו ב- 2011, התפתח המחקר והתרחב, והוא פורסם באנגלית בהוצאות מכובדות. דר' גורביץ' חקר את התפתחות הנרטיב בקפריסין, ניסה לפעול במשרד החוץ, והצליח לתקן חלקית את הוויקיפדיה. אבל בגדול – עלי להודות בסוג של כשלון: אקדמאים בהוצאות מכובדות, כולל ב"מילון אוקספורד לקדושים", עושים "קופי פייסט" של מה שכתבו שרלטנים והופכים 'פייק ניוז' – ל'אבסולוט ניוז'.

לפני שבועיים (ראשית נובמבר 2019), אגב, שוב העלה מאן דהוא פוסט החוזר על אותם השקרים. עוד עשרות בני אדם הולעטו בגרסת ה'פייק ניוז'. 

אני מצדיעה לדר' דוד גורביץ' , יוזם המחקר והכותב הראשי, שמתמיד לנסות ולתקן. בימים אלה פרסם מאמר שראוי לתשומת לב. מאמר אקדמי מורחב בלינק הזה.

בפגישה עם הפטריארך לפני מספר שנים, לאחר שהצגנו את הבעייתיות, אמר הפטריארך: "המחפש את האמת – ימצא אותה". לנו יש רושם שהרבה אנשים אינם רוצים אמת ולכן אינם מחפשים אותה. אני מאמינה שהנזיר האדוק פילומנוס, שעבר לבאר יעקב כדי לקיים מנזר לדוגמה, ובליל סערה לא התפנק בחדרו אלא ירד לקריפטה למלא חובת תפילה – היה מעדיף שמעריציו ידעו ויספרו דברי אמת ע"פ אי - אמת. גם לכבודו יש לקדם את תיקון המידע הלקוי ולדייק את העובדות. זה מקרה רע, איך שלא מסתכלים על זה. אבל אין הכרח שגם אחריתו תמשיך ברע. 

בשורה טובה: הרצאתו המצוינת של דר' יקי אשכנזי עלתה לאתר שלי.

אני ממליצה להקשיב לה ברוב קשב. בעיני - מחקר משכיל ומרתק - אם אתם מעוניינים בחקר מחקר הברית החדשה, ובקריאה מאתגרת של יחסי גאוגרפיה ותאולוגיה!  

למעונינים לקבל את הסרטונים הנוספים ושאר עדכונים,
מומלץ להצטרף לקבוצת הווטסאפ
 "מאגר המידע של יסכה הרני" 

 ועוד בשורה טובה, לכבוד חג המולד...

פיסה מהעריסה של ישוע חזרה לארץ הקודש ותובל מחר בתהלוכה חגיגית בירושלים, מכנסיית נוטר דאם לכנסיית סאן סלבדור של הפרנציסקנים. ביום שבת, יובילו אותה הפרנצסיקנים לכנסייתם הצמודה לכנסיית המולד בבית לחם. לא הייתה פעם אחת אפילו שבקרתי ברומא בלי להראות למטיילים שלי את העריסה בקריפטה שמתחת למזבח כנסיית סנטה מריה מג'ורה. יש לי הרבה מה להגיד בנידון... אבל זה יחכה לפעם אחרת. בינתיים כדאי ורצוי לקרוא את מה שכתבה חנה בנדקובסקי בנדון. אישית הייתי מעדיפה ללוות את העריסה מחר ולא את שרידיו של פילומנוס בכנסיית באר יעקב. בכל מקרה אהיה בהשתלמות למורי דרך, ומשם אאחל לכל החוגגים באשר הם - יום יפה ומלא תקווה.