לפני כמעט חודש, בעת טיול לפנות ערב עם הכלבים, ברחוב שקט וצדדי שבו אני נוהגת לשחרר את הכלבים מרצועותיהם, שמעתי מאחורי מכונית מגיעה במהירות גבוהה. כל כך גבוהה, שלא הספקתי אפילו להזהיר את אלפא, כלבתי הקשישה שצעדה לה בנחת לידי בצד הכביש.
לנגד עיני הנשנקות פגעה המכונית בכלבה, וזו ביצעה שלושה גלגולים על האספלט תוך יבבות כאב.
רצתי אל הכלבה, שבאינסטינקט נעמדה על רגליה, וחיבקתי אותה בגרון חנוק מבכי ותימהון. כשבעל המכונית ניגש אלינו, המילה היחידה שיכולתי להוציא מפי היתה – איך? לא הבנתי כיצד ייתכן שהוא לא ראה אותה בהליכתה הרגועה ונכנס בה בעוצמה. הרי לא מדובר בכלבה קטנה, התאורה בחוץ היתה אור יום מלא. לא היתה כל סיבה נראית לעין לדהור לתוכה.
ייאמר לזכותו של בעל הרכב, כי הוא הציע להסיע אותנו הביתה, אבל כאן מסתיימת יכולתי לומר דברים לזכותו. בדרך שמעתי אותו מדבר עם בנו ומתלונן על כך שהוא מאחר הביתה בגללנו. כשהגענו לפתח ביתנו, לבקשתי, הוא סירב למסור את פרטיו, בטענה שהאשמה היא בי, מכיוון שהכלבה היתה ללא רצועה. בתושייה, בטרם נסע ונעלם, הספקתי לרשום את מספר הרכב.
סדרה של בדיקות וצילומים בבית החולים הווטרינרי שבו בילינו אותו לילה, העלתה לשמחתנו שהכלבה לא שברה דבר ואף לא קרעה אברים פנימיים. עם זאת, היא נחבלה באופן רציני ברגליה ונזקקה לתפרים רבים, חבישות וטיפול תרופתי לכאבים החזקים ולזיהום. אבל האולטראסאונד שעשו לה חשף גידול בבטנה, שעם השלכותיו נצטרך להתמודד בהמשך.
לאחר שבוע של טיפול אינטנסיבי ושברון לב בלתי נתפס למראה הכלבה הסובלת מכאבים ואינה מסוגלת לדדות יותר מ-10 צעדים על רגליה, החלטתי לחפש את בעל הרכב. ידעתי שהוא מתגורר בסמוך למקום התאונה ואת מספר הרכב, כאמור, היה לי.
הווטרינרים וכל מי שמכיר אותנו החזיק בדעה שצריך לתבוע את הנהג הפוגע. זו לא היתה עמדתי. כל שרציתי היה לשמוע את סליחתו. לא הבנתי איך במשך כל השבוע שחלף הוא לא בא לשאול מה שלום הכלבה, לא בא להתנצל על הפגיעה, לא ביקש סליחה.
נאיבי מצידי? כנראה!
איתרנו את המכונית ודפקנו על דלת ביתו. באנו לשלום, רצינו סליחה. אפילו לא התכוונו לבקש השתתפות בעלות הכל כך יקרה של הטיפול. אולם ברגע שהוא ראה אותנו, פצח בעל המכונית בצרחות ושוב - האשים אותנו.
לא היה כל הגיון בבליל הצרחות שיצא מפיו. בפעם השנייה מצאתי עצמי בתימהון, חסרת מילים למול קהות הלב של האדם שמולי. עזבנו את המקום במועקה גדולה ותהייה חסרת פשר.
עברו עוד ימים של טיפול סועד. התפרים כבר הוצאו והכלבה התחילה בשיקום והליכות קצרות מחוץ לבית. בעצת הווטרינרית הוחלט על קו תרופתי לטיפול בגידול.
הפשר, כדרכן של הבנות, הגיע באופן בלתי צפוי.
