טעימה מתוך הסיפור:
היונים
מאת: רות מעיין ©
בבוקר של הבחינה האחרונה בסמסטר הן אמרו "רק". "רק" זה לא טוב. סימן מבשר רעות. הן אמרו "רק" ביום שהוא החליק במדרגות של ונקע את הרגל ואחר כך דידה במשך ימים עם כאבים. גם ביום שהודיעו לו שסבתו התאשפזה בבית חולים זה היה "רק". כשהיא השתחררה כעבור כמה ימים זה היה "עוד" או "שוב" אבל בטוח לא "רק". "רק" זה ממש לא טוב.
הוא עצר לרגע את שטף ההתארגנות של הבוקר, ניסה להקשיב ביתר תשומת לב. אולי סתם לא שם לב. שום ציוץ לא נשמע. הן כבר סיימו את המיית הבוקר שלהן ובטח יחזרו שוב להמהומיהן רק אחרי הצהריים. הוא ניגש למטבח, הכניס בקבוק מים וחפיסת שוקולד לתיק ויצא לדרכו, יודע שאין טעם בכלל. בשביל מה לגשת לבחינה ביום שכזה. אבל הלך.
הן התחילו לנהל לו את החיים קצת אחרי שעבר לדירה הזאת. הוא שכר אותה כשעבר לחיפה, כחודשיים לפני התחלת הלימודים באוניברסיטה, אחרי שבמשך שנתיים מאז הצבא לא הצליח להחליט מה הוא רוצה ללמוד.
