ניוזלטר מאת יסכה הרני  

*חדש*  קבוצת ווטסאפ "מאגר המידע של יסכה הרני", לחצו כאן להצטרפות

קומי, קומי הגר, הגר ולכי לך אל המדבר
(מתוך שירו של שלום חנוך)

מספר מילים על דלת כנסיית הלחם והדגים בטבחה

דלת הברונזה המסיבית של כנסיית הלחם והדגים בטבחה, נעשתה בגרמניה, בהזמנת המנזר. האמן, פרופ' אלמר הילדברנד, (Prof. Elmar Hillebrandt) הכינה בעיר קולון, בה יושבת האגודה הגרמנית הקתולית של ארץ הקודש, ומשם הגיעה עד הלום... ניקולאוס, אב המנזר בזמנו, קידש את הדלת באפריל  1986, ומאז היא שם בטבחה – מחכה למי שיבין את החיבור המופלא שנעשה בה: החיבור בין המִדְבָּר של תולדות ישראל, הרחק מכאן, והמִדְבָּר הזה של חסידי ישוע, הנקרא – טבחה!  להבנת תכנית הסצינות המוצגות בדלת, צריך להיות קצת תאולוגיים. סיפור ריבוי הלחם והדגים, התרחש על פי אוונגליון מרקוס ב - מָקוֹם שׁוֹמֵם, וביוונית - ἔρημον τόπον ("הֵם הִפְלִיגוּ מִשָּׁם בַּסִּירָה אֶל מָקוֹם שׁוֹמֵם לְבַדָּם". ו' 32). משמעות המילה - "ארמוס"/ eremos  - מקום שומם, כגון מִדְבָּר הנגב או סיני. מהמילה "ארמוס" נגזר "הרמיטאז'' -מקום למתבודד,  ו"הרמיט" -נזיר מתבודד.  הכיצד, אם כן,  מִדְבָּר בטבחה?! כאשר מעיינות מליחים מציפים את הבקעה הקטנה הזו, צומחים בה הלופיטים (צמחי מליחה שאינם אכילים לאדם), וכך יהיה המקום לשומם, כמדבר.  מסיבה זו אין מזון אלא במרחק הליכה והתלמידים מציעים " שְׁלַח אוֹתָם שֶׁיֵּלְכוּ אֶל הָעֲיָרוֹת וְהַכְּפָרִים מִסָּבִיב וְיִקְנוּ לָהֶם לֶאֱכֹל" (ו' 36).

בספור המקסים הזה, שסופו ריבוי של אוכל להמון הנוהים אחרי הישועה, יש רחמים, ויש עדר אבוד שמחפש רועה: "כְּשֶׁיָּצָא יֵשׁוּעַ וְרָאָה הָמוֹן רַב נִכְמְרוּ רַחֲמָיו עֲלֵיהֶם, כִּי הָיוּ כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רוֹעֶה". תפקידו של הרועה הוא להוביל את עדרו למקום מאכל ומשקה. העדר המבולבל חיפש אוכל ומנהיג, והתלמידים הציעו הצעה (" שְׁלַח אוֹתָם שֶׁיֵּלְכוּ...") שמשמעותה שעדיין לא הבינו, ולא ידעו מי המנהיג/הרועה האמיתי. ישוע הפעיל את מנהיגותו – הוא ציווה על הושבת העם בקבוצות מאורגנות, נשא עיניו השמיימה ואז התרחש הנס. חסדי שמיים – ממש כמו אז, במִדְבָּר  ההוא, עם הרועה הטוב משה, אשר ריחם על הָעָם.   הלחם והדגים התרבו והזינו כמו המן והשליו במדבר. מסתבר שהָעָם הוא אותו עם: כבשים המבקשות רועה שאפשר לבטוח בו.

והנה בדלת מופלאה זאת, מחולקות הסצינות בבירור בין הצאן שהסתובב בשממה המנהיגותית של ימי הבית השני באזור הגליל, לבין עם ישראל שחיפש מנהיגות והזנה בדרכו אל ארץ ההבטחה והישועה.                מפתח חשוב להבנת הקונטקסט המקראי של נס ריבוי הלחם והדגים מוצג בתבליט שבצד הימני והעליון של הדלת – ירידת המן במדבר! [זה הזמן לשוב ולקרוא את דרשת הלחם באוונגליון יוחנן פרק ו'. ברור שכבר באוונגליון מרקוס רומזים לקשר בין ריבוי הלחם והדגים לירידת המן, וכך גם הפרופ' הגרמני שיצק את דלת הברונזה על גדות הריין...] 

בתרשים שלפניכם הסברים לכל הסצינות. שתיים מהסצינות הן מהממות ממש: ישוע הדורך עם צלבו בגת הענבים (ועל כך הסבר בהזדמנות אחרת) ו - מפגשה של הַגָּר עם המלאך במדבר! בקלון, ובמצב של מצוקה, יורדת הַגָּר אל המדבר, כשה אובד. אבל אפילו על שפחה שהתמרדה נגד גבירתה, אלוהים מרחם: "וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ ה' עַל עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר"... (בראשית טז יט). אותה המילה: "ארמוס"- ἐν τῇ ἐρήμῳ, ἐπὶ τῆς πηγῆς ἐν . בפרק אחר, על סף שבירה, "וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת-עֵינֶיהָ, וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם" (בראשית כא).

החיבור המהמם בין ישוע, משה ויוסף, ובין אנשי הגליל, עם ישראל והגר – מזמין פרשנות ספרותית ומחשבות תאולוגיות. 

הלקח של הגר הוא הלקח לכולם: כאשר ישנה מנהיגות עם רחמים, והעדר בוטח ברועה, למרות איום המקום השומם– אז יש סיכוי שירד מן, יתרבה הלחם ונראה באר מים.

למאמר שלי על טבחה ושאר אתרים סביב הכנרת,
בספר "הכנרת וכל נתיבותיה"

קריאתו של האל

בכנסייה מקובל להגדיר את הבחירה בחיי נזירות או כהונה, כמענה לקריאתו של האל. אתמול והיום (16-17 מאי 2019), התקיימו טקסים שבהם שני ״קרואים״, ענו ״כן!״ לקריאת האלוהים. בנטו מנאפולי, בחר להגיד ״כן״, ולהיות כהן דת לקהילות הקתוליות הדוברות עברית בארץ. והאחות פריאל (Ferial), הערביה מבית לחם, בחרה להיות כלתו של ישוע במנזר הכרמלי בבית לחם. דרשתו של מ״מ הפטריארך הלטיני של ירושלים, ההגמון פיירבטיסטה, בהסמכתו של הכהן בנטו, הייתה מלאכת מחשבת. בחרתי קטע מהדרשה, קטע בו מסביר ההגמון את מושג ה״קריאה״ - מתוך סיפורי ההמלכה של שאול המלך לעומת דוד המלך. מתי יש קריאה שהיא שליחות אמיתית ומחייבת ומתי זו אפיזודה חולפת:

" זו לא הקריאה שאתה בחרת לעצמך וזו לא המשימה שלך. יש כמובן השתתפותך, יש ה״כן״ שלך. אבל זו לא יוזמתך שלך. דויד לא בחר בעצמו ולהיות מלך לא הייתה מטרתו שלו. הכול היה יוזמתו של אלוהים. יש הבדל בין משיחת שאול לבין משיחת דוד. במקרה של שאול, אלוהים אומר: "וְהִמְלַכְתָּ֥ לָהֶ֖ם מֶ֑לֶךְ, (שמ״א ח:22): ואתה תעשה עבורם מלך. אולם במקראה של היום, במשיחת דויד, כתוב: "כִּֽי-רָאִ֧יתִי בְּבָנָ֛יו לִ֖י מֶֽלֶךְ" (שמ״א טז: 1). ראיתי בין בניו מלך בשבילי. אתה נבחרת על ידי אלוהים כדי לחיות עבורו בלבד, עבור אלוהים. אתה כהן לאלוהים. בסיפור קריאת התלמידים בספר בשורה על פי מרקוס זה נאמר במפורש: " וְקָרָא לָאֲנָשִׁים שֶׁרָצָה בָּהֶם(ג:13)... שֶׁיִּהְיוּ אִתּוֹ, שֶׁיִּשְׁלַח אוֹתָם לְבַשֵׂר (ג: 14).
בכל סיפורי הקריאה במקרא יש תמיד אותה דינמיקה שחוזרת על עצמה: אלוהים בוחר, קורא, לוקח את היוזמה וזה תמיד בצורה בלתי צפויה, מוזרה, שבה החירות המוחלטת של אלוהים באה לידי ביטוי נגד כל דעה אנושית. במרכז יש אלוהים. ורק הוא."

אם וכאשר יורשה לי לפרסם את הדרשה כולה, תקראו ותמצאו בה את התבונה והעומק להגדיר ״בשביל מה החיים האלה״. אפילו עבור אנשים ׳רגילים׳ שלא בחרו כהונה ונזירות, הדרשה מעוררת את ההזדמנות לברר אם שמענו, ואם ישנה ״קריאה״, ואז מהי, ומהי תשובתנו...

הראשונה שאותה אברך על אמירתה "כן" לקריאת האלוהים:

יום הולדת שמח לך האחות רג׳ין! להגיע לגיל 98 עם ספור  חיים כמו שלך! מי שטרם קרא שירוץ להשיג את הספר ״אחות ציון״.  אין מצב שלא תתרגשו. ואין פעם שאני מדריכה קבוצה לבולגריה ולא אקריא את הקטע מתוך ספורה הנורא של ספינת המעפילים  ״אל סלבדור״. הניצולה , הילדה רג׳ין, שרדה, ואת סיפורה כתבה רות דנון. השיגו את הספר- אחות ציון. ואז גם אתם תתרגשו ותאחלו לה - יום הולדת שמח!

ממי שמעתי על יום ההולדת של האחות רג׳ין? מהכהן החדש, שזה עתה הוסמך בטקס באבו גוש!

מזל טוב לכהן הדת בני (בנטו), שבא מאיטליה לחיות בארץ.
טקס  שהיה כל כולו על טהרת העברית!

בטקס ההסמכה שהיה כולו בעברית, הייתה מקהלה נפלאה, וקל היה להסחף בשמחה.

אחרונה חביבה : ״מזל טוב״: לאחות פריאל, בת בית לחם, אשר נדרה היום נדרים קבועים למנזר הכרמל בבית לחם.

ההגמון פיירבטיסטה מעניק לאחות פריאל את לחם הקודש

והשמחה של אנשי בית לחם לעיניכם:

זו ההזדמנות לאחל כל-טוב לכולם,
ולמוסלמים רמדאן קארים ו- עיד מוברק!