כפות הרגליים והעברות משקל

כמפתח לחיזוק תחושת הבטחון המתערערת

 

ניוזלטר אביב 2023

השבוע שמתי לב לתופעה מוזרה שכבר מזה זמן אני חושדת בה –

המיקודים לשיעורים נוטים לחזור באופן די דומה אחת לשנה. כאילו שהתקופה והזמן העונתי

מביאים איתם צורך ספציפי שמזמין להיענות לו.

 

בשבוע שעבר עבדנו על עמוד השדרה ומשהו במיקוד הזה ממש עורר בי רצון להמשיך ולהיות

איתו עוד שבוע. אולם כשהתחלתי בהכנות לקראת השיעורים של שבוע זה, הגוף אמר את שלו

וביקש משהו אחר – העברות משקל.

 

כשבאתי לתעד את התהליך, כהרגלי, גיליתי שבדיוק באותו תאריך לפני שנה, גם עבדנו על

העברות משקל. מתוך סקרנות – פתחתי את הטבלה של השנה שלפני כן. ושוב – בשבוע השני

של מרץ – העברות משקל. הלכתי עוד אחורה ל-2020. וגם שם – אותו הדבר. יש לי הרגשה

שאם לא הייתי מחליפה מחשב לפני ארבע שנים ומאבדת חלק מהחומר – הייתי יכולה לדווח על

העקביות הזאת מאז שהתחלתי ללמד.

לעיתים יש משהו ברור ומובן בימים האלה ובזמן הזה.

ימי החורף בדרך כלל מבקשים מיקודים הקשורים לבית החזה הנוטה להתקרר.

הקיץ יזמין לא פעם עבודת ידיים קלילה ופעלתנית.

אבל מה לימי האביב המתחממים ולמיקוד של העברות משקל?

 

דרך הריקוד מבוססת המיקודים מאפשרת התבוננות ייחודית ומביאה איתה לא מעט תובנות,

אבל גם תהיות.

האם אני בוחרת את המיקוד או שהוא בוחר אותי?

האם המיקוד מגיע מתוך צרכיי שלי, או שצורכי הקבוצה או התלמידות הם שמכתיבים את מה

שיבוא?

 

ובכלל – האופן שבו מופיעים המקודים הוא חמקמק הרבה יותר מאשר חלוקה גסה לארבע עונות

ויש מיקודים שבכלל נדמה שכוחות עליונים כופים עלי.

 

ובהקשר זה – סיפור אישי.

לפני כמה שבועות המיקוד בשיעורים היה – מקצב ג׳אזי של התנועה. זו היתה הזמנה לחוויה

משחקית ולהתנועעות באורכי זמן מתמשכים שלוו במוזיקת ג׳אז-בלוז נפלאה. התוצאה היתה

קסומה ויצרה על הפרקט תחושה של ג׳אם תנועתי משובח.

החלטתי לקחת את החוויה הנפלאה הזאת גם לשיעור שהייתי אמורה לקיים כמה ימים לאחר

מכן, במקום אחר, כשהחלפתי מורה שנסעה לחו״ל.

 

אבל בבוקר השיעור של ההחלפה, מצאתי עצמי טרודה מאוד בעניינים אחרים ולא פנויה רגשית

לשיעור שבו המוזיקה פחות מוכרת לי עם מיקוד חמקמק יותר שדורש תשומת לב קפדנית

למוזיקה. בהחלטה של הרגע האחרון החלטתי לשנות ובחרתי באחת הרוטינות הוותיקות שאותן

אני מכירה היטב ובמיקוד פיזי ברור יותר.

 

כשהגעתי לסטודיו שבו הייתי אמורה ללמד, התברר שהרמקולים של המערכת לא תקינים

ומייצרים חריקות סאונד מטרידות. וכך, בחלקים גדולים מהשיעור מצאתי את עצמי מזמינה את

התלמידות להתעלם מהחריקות, ובחלק אחר אף חוללנו בשקט מבורך.

רק כשהסתיים השיעור חשבתי לעצמי – איזה מזל שהייתי טרודה, ושלא הייתי פנויה למוזיקת

הג׳אז, ושהחלפתי ברגע האחרון למיקוד שלא מושתת על הקשבה למוזיקה!

 

האם יש לי תובנה ברורה מדוע הימים האלה מבקשים מיקוד של העברות משקל? לא באופן

מוחלט, אבל יש רמזים באוויר מדוע דווקא עכשיו המיקוד הזה נכון לנו (וכל קשר למצב הפוליטי,

על דעת הקוראים בלבד).

זהו מיקוד שמזמן חיבור חזק לקרקע, כפי שראוי לעונות המעבר המערערות.

הוא מבסס תחושת יציבות חזקה דרך גמישות כפות הרגליים.

הוא מאפשר לנו להיות נוכחים ויציבים במקום אחד, ורגע לאחר מכן להיות נוכחים ויציבים במקום

אחר, מבלי להתערער.

ומעל הכל – הוא מגביר שמחת החיים ומחזק תחושת הבטחון.

האם זה לא בדיוק מה שכולנו זקוקים לו בימים אלה?

 

מזמינה אתכם להכיר את הספר שלי, 

דרך האתר ניתן לרכוש ספר שני בחצי מחיר

 
לרכישה
לקבלת טיפים ומידע לגוף ולנפש בריאים - הירשמו כאן
הרשמה
054-6206110

Share on social

Share on Facebook

מוזמנים לאתר שלי, רות  
This email was created with Wix.‌ Discover More