תערוכה שאסור להחמיץ!!!

החל מחודש ינואר 2019 עומדת תערוכה נפלאה במוזיאון ת"א, וכדאי מאד להגיע ולראותה לפני הנעילה ב 15 ליוני 2019:
סטטוס קוו: מבנים של משא ומתן.  בשנת 2017 פנתה אלי טניה כהן עוזיאלי, אחת מיוזמות ואוצרות התערוכה וכיום מנכ"לית מוזיאון ת"א. מיד נסחפתי להתלהבות מהפרוייקט, יעצתי במה שקשור לנושא ההתמחות שלי – כנסיית הקבר – ושידכתי לפרוייקט את הצלם המבריק אורי אורחוף. כל זאת מבלי שאדע כמה שאפתני, מבריק ורחב יריעה יהיה הפרוייקט.

יחד עם טניה כהן עוזיאלי עמלו שלושה ארכיטקטים להציג בביאנלה לארכיטקטורה בונציה את מה שקראו "מבנים של משא ומתן". "קריאה עכשווית של מנגנון דו־קיום ייחודי ושברירי השלכותיו על הנוף המקומי". וכן "באמצעות התבוננות בחמישה אתרים קדושים, התערוכה חושפת מגוון אסטרטגיות מרחביות ופרוגרמטיות שבאמצעותן זהויות שונות חולקות מקום, ומצביעה על תפקידה המכריע של האדריכלות כמנסחת סדר־יום בטריטוריות מריבה."

אני עוסקת שנים בכנסיית הקבר והסטטוס קוו המוחל בתוכה, אך טרם ראיתי הצגה תוכניתית וטכנולוגית כה מצויינת של מציאות מורכבת זו. התערוכה מוצגת בחלל מרווח במוזיאון תל אביב ובתנאים אופטימליים (אין  לי מושג מדוע לא ראו במוזיאון ישראל שבירושלים עניין להציג את התערוכה) ומאפשרת בתחכום מינימליסטי להשכיל את הישראלי המצוי, אשר כלל אינו מצוי במציאות המורכבת של המקומות הקדושים בארץ הזאת.

כנסיית הקבר: ארכיטקטורה של משא ומתן

כבר שנים שאני "מתפוצצת" על מורי הדרך המתענגים על הגכחת הקונפליקטים שבכנסיית הקבר. אלה עושים נזק וטפשותם כנראה גדולה מכדי שיבינו ש "הפוסל – במומו פוסל".  תושבי הארץ המסוכסכת הזו צריכים להיות הראשונים להבין ולגלות ענווה ואף הזדהות נוכח סערות היצרים והרגשות במבנה זה המהווה מראה לקיומנו.

על מצבה של כנסיית הקבר כמשקפת את חולשת המין האנושי בכללו, כתב  הנזיר והמלומד ג'רום מורפי אוקונור (מהאקול ביבליק):

The frailty of humanity is nowhere more apparent then here; it epitomizes the human condition. ...those who permit the church to question them may begin to understand why hundreds of thousands thought it worthwhile to risk death or slavery in order to pray here.

בתרגום חופשי שלי: חולשתם של בני האנוש נוכחת כאן יותר מבכל מקום אחר, והיא ממצה את הקיום האנושי... אלו אשר מרשים לכנסייה לבחון אותם, אולי יתחילו להבין מדוע מאות אלפים חשבו שראוי לסכן עצמם במוות או עבדות כדי להתפלל פה.

הסטטוס קוו של כנסיית הקבר מאפשר לשש עדות אתניות, לשוניות ותאולוגיות שונות, משלוש יבשות שונות, לחלוק מתחם אחד, מדי יום ביומו כל השנה. ב- 95% מהזמן ולמרות ניגוד האינטרסים, מתקיים השיתוף והתפקוד כהלכתו. העתונות וחובבי הקטטות אורבים ל- 5% של התגעשות היצרים.  הייתי מוכנה להתפשר בארצנו על 5% של הפרת הסדר... ולחליפין - ביום שבו יחלקו רפורמים/קונסרבטיבים, אורתודוכסים לאומיים, וחרדים חסידים וליטאים מתחם תפילה על בסיס קבוע, 24/7 – אולי אז גם ירד הסולם המפורסם של חזית כנסיית הקבר.

המודל של קונרד שיק

במרכז חלל התערוכה עומדת ההפתעה הראשונה: המודל שהכין הארכאולוג והארכיטקט השוויצי קונרד שיק ב- 1862 לבקשת המושל התורכי ע"מ להבין את חלוקת המבנה לעדות השונות. המודל שנמצא ע"י האוצרים מפורק ומתקלף, הורכב, נצבע והונח במרכז התערוכה כמפתח להבנת מכלול כנסיית הקבר. למתמצאים בסוגייה, הצבעים מבלבלים באשר לסוגיית הבעלות, אך למבקרים שאינם מכירים את המציאות – הם מבהירים את ריבוי העדות והדתות במרחב הצפוף.  

 פתיחה, ניקוי, פולחן.

כיצד יכול אדם לתפוש את הכמות האין סופית של פרטים היוצרים את היום יום של הכנסייה? שנים לוקח לכהני הדת, למשטרה ולמומחים ללמוד את המארג המורכב של זכויות ופעולות של העדות השונות, ואין סיכוי (וגם אין סיבה) שהמבקר ינסה לזכור או להבין את הסדר... בסדרה של מסכים יצרו אוצרי התערוכה שרטוטים דינמיים לצד תמונות, המדגימים זכויות מתחלפות של העדות בימים מסוימים – לפתיחה, לניקוי ולפולחן.  התפקוד של הכנסייה, כפי שבא לידי ביטוי בתצוגת המסכים הנפלאה, בתזמון, על פי חלוקת מרחב ושאר מרכיבים בהתנהלות המקום מפתיע בדייקנותו. אפילו אני, שמסרתי את החוברות של סדרי הסטטוס קוו בימים המיוחדים, השתאתי לגלות דברים מסוימים. מי שיודע שאת דלת הכנסייה פותחים מדי יום מוסלמים, יגלה ששלוש פעמים בשנה מועברים המפתחות לידי שלוש העדות הגדולות (אורתודוכסים, קתולים וארמנים), ובפסחא משותף (המתרחש אחת לכמה שנים) פותחים מוסלמים בבוקר שבת האור את הדלת, אח"כ  סוגרים, ואז מעבירים את המפתח לארמנים אשר יבואו לממש את זכות הפתיחה הנדירה במו ידיהם...

ברחבי חלל התערוכה, מונחים דפים גדולים ואסטטיים עם איורים, תצלומים, מפות, טקסטים ולוחות זמנים המשלימים את ההתפעלות והלימוד.

פירמאנים, הסכמים בינלאומיים, הסטאטוס קוו ועוד.

לולא שר ההיסטוריה וקברניטי ההיסטוריה לא היינו מגיעים לרישום הסטטוס קוו וליישומו. כחלק מהתערוכה מוזמן המבקר לנוע לאורך מדף או להתיישב כאילו בספרייה ולבחון את סדרת  הטקסטים אשר מהווים את ארכיון הסטטוס קוו. גם למכירים את המושגים (פירמאן 1852, קונגרס ברלין, דו"ח קאסט וכיו"ב) ישנה הזדמנות לראות את עותקי המסמכים ולקרא את תכנם.

משעשע (או שמא מטלטל...) לקרוא את פתיח דבריו של הרי לוק, המזכיר הכללי של ממשלה פלשתינה לדו"ח הסטטוס קוו שחיבר ל.א. קאסט:

On this account the paper prepared by Mr. L. Cust…  will be of practical value to the officers of the Government of Palestine who have to administer and give decisions upon the interpretation of the status quo. …it gives a succinct account of modern practice, and it is the only extent collection of rulings and decisions taken since 1918.

As such it cannot fail to be a valuable vade mecum  to those charged with the delicate duty of applying one of the most fluid and imprecise codes in the world.
 

בתרגום חופשי: במקרה זה, מסמך שהוכן ע"י מר ל. קאסט... יהיה בעל ערך יישומי לפקידי ממשלת פלשתינה אשר צריכים לנהל ולתת החלטות על פירוש של הסטטוס קוו... הוא נותן תאור תמציתי של נוהג מודרני וזהו האוסף הנרחב הבלעדי של החלטות ופסיקות מאז 1918.  (דו"ח זה) אסור לו שייכשל מלהיות "ספר הדרכה" בעל ערך עבור אלו  שהוטלה עליהם החובה העדינה ליישם את אחד הקודים הנזילים ביותר והלא - מדויקים בעולם.

מערת המכפלה: "אברהם אברהם, שרה שרה" (יצחק וגם ישמעאל).

כל אחד מהמקומות הקדושים בתערוכה זוכה לטיפול שונה על ידי האוצרים ועל כן הופך את התערוכה למסקרנת ומעניינת. אין דין מקום אחד כמקום אחר. בתצוגה האינפורמטיבית על ההיסטוריה של מערת המכפלה מוצג באומץ, וכחלק אינטרגרלי של ההיסטוריה - דו"ח טבח 29 המוסלמים ב 1994 ע"י ברוך גולדשטיין. הסטטוס קוו של המקום התעצב במידה מסוימת בעקבות הטבח, והבנתו תושלם רק אם ייכנס המבקר לחדר בו מוצגת עבודתה (וידאו ארט) של נירה פרג "אברהם אברהם, שרה שרה". שני סרטים המוצגים סימולטנית זה מול זה, מתעדים כיצד במהלך מספר ימים בשנה, מתפנה המתחם ו"מתחפש" לבית כנסת... אח"כ מתפנים השולחנות, ספרי התורה ותפילה, תשמישי הקדושה והיהודים והמקום "מתחפש" למסגד המתאכלס בשטיחים ובמוסלמים... וכך לסרוגין מתחלף המקום ממסגד לבית כנסת וחוזר חלילה כאשר ניצבים נוספים הם חיילי צה"ל הנדמים כסדרני קולנוע בין שני חלקי הסרט.

התיעוד של תהליך שגרתי זה והצגתו הם אחד משיאי התערוכה על אף  שכבר הוצגה עבודה זו בעבר והינה זמינה באינטרנט

היה באחרית הימים... המקדש מעל רחבת הכותל

סוגיית רחבת הכותל זוכה בהתעניינות גדולה, במיוחד בזכות תצוגת מודלים של מתכננים שונים לרחבה. הצעתו של עמוס אורקן מ- 1991 היא כנראה הסטטוס קוו המדומיין המרתק מכולם.

בתמונה דר' יובל ברוך מסביר לפטריארך הארמני, נורהאן מנוגיאן  
(בצד שמאל הדר הרני וסאקו סרג'ניאן

רחל מבכה על בניה

קברה של רחל אמנו חותם את סדרת המקרים המורכבים של מקומות קדושים הנעים בין ארכיקטורה ליצרים. הצגת המקרה של קבר רחל אינה מצריכה שטח גדול בתערוכה. ממילא תמונת המצב בשטח מסתערת על הצופה ומתווה את המציאות האכזרית. לא ברור מי נחנק יותר: רחל או תושבי בית לחם, אך גרפיקה  וירטואוזית של צמיחת והתפשטות החומות בשנים האחרונות ובעיקר אחרי שנת 2000 מזעזעת את המתבונן, אם עודו טורח להשתהות בחלק זה של התערוכה. הגיע הזמן להציע סיורים למקומות הללו.

הגיע הזמן להתפעל מכנסיית הקבר, לתהות על חברון וירושלים ולבכות עם רחל אמנו. ירמיהו כתב בפרק ל"א: "קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ (כי איננו)" .אוונגליון מתי מצטט בפרק ב' את המשפט, כי לשיטתו הוא מתקשר לרצח החפים מפשע. אם חרות הפרשנות נתונה לי, אזי לשיטתי מצביע המשפט עלינו בימים אלה ממש. רחל מבכה על בניה אשר לעת הזאת ובמקום הזה הספיציפי - אינם מגלים את תבונת הסטטוס קוו.

זוהי תערוכת חובה לכל תושבי ישראל, וכדאי,
כדאי מאד שאחריה יצאו לשטח וילמדו – מטוב ועד רע.

יום שלישי של הפנקייק 🍡 - כתבה על נושא קליל ומתוק 

ביום רביעי הבא , כמידי שנה בתקופה הקודמת לפסחא, מתחילה תקופת "צום הארבעים" הנקראת גם – LENT. בכנסיות שאינן פרוטסטנטיות מקפידים בדרגות שונות על התרחקות ממוצרים מן החי. בעולם האורתודוכסי החומרה היא יתרה ואין לאכול מוצרי חלב, בשר, ביצים ואפילו נמנעים בימים מסוימים משמן!  בעולם הקתולי הקלו במידה רבה את הצום ובכל זאת נשמרים מאכילת בשר, לפחות בימי שישי של התקופה. על כן, התקופה שלפני הצום הגדול היא תקופת ה"חיסולים"! יש לחסל את מוצרי הבשר והחלב כדי שלא יתקלקלו וייזרקו. משום כך קראו ליום שלישי שלפני תחילת הצום – יום שלישי השמן / Mardi Gras .

יום זה מזוהה עם חגיגות שמחות, כפי שמתבקש כאשר אוכלים בשר, שותים יין ונהנים מכל המנעמים אשר יהיו אסורים בהמשך.

ומה הקשר לפנקייק? בעולם שלא שומר כשרות מקובל להשתמש בשומן חיות לכל דבר ועניין. כדי לסיים את השומן שלא יתקלקל וייזרק, וכדי לחסל את הביצים, הכי פשוט זה – לטרוף ביצים עם קצת קמח ולטגן בשמן. הרבה שמן!... כך הפך הפנקייק באנגליה למאכל העממי של יום לפני הצום, עד כדי כך שהוא נקרא Pancake Tuesday!

ואם כבר FUN – אז עד הסוף... מקובל לעשות תחרויות ריצה עם מחבתות פנקייק ולנסות להפוך אותן במשך כל זמן המירוץ. חבל שאין לנו מירוץ מצות...

אגב, בשנה שעברה פרסמתי ניוזלטר קצרצר על יום רביעי של האפר, אתם מוזמנים לחזור אליו בעיקר כדי לצפות בטקס:

ואם בקרנבל ובמנהגי התקופה עסקינן – כדאי להרשם לערב העיון המרתק בהיברו יוניון קולג':

קורס חדש יפתח ברביעי הקרוב במכון אבשלום:

בקרוב, סמינר מיוחד לרומא, פרטים בלינק.